היו בצידון בני זוג שבמשך עשר שנים, לא זכו לילדים, החליטו ללכת לרבי שמעון וסיפרו שאין ברירה, רק – להתגרש.
אמר להם רבי שמעון, כשם התחתנתם בשמחה ובסעודה, במאכל ובמשקה, כך תיפרדו... שמעו ועשו...
בני הזוג הכינו סעודה גדולה שכללה מטעמי עולם... והזמינו אנשים ומסיבה הגדולה שנערכה ברוב פאר והדר... כפי שאמר רבי שמעון.
ובמסיבה כזאת שמחה, איך אישה משמחת את בעלה? מביאה לו יין טוב, ומשקה אותו – טוב טוב.
וכשהיה שיכור, עמד בעלה ואמר, בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, קחי אותו, ולכי לבית אביך.
מה עשתה האישה? חיכתה שבעלה נרדם, עם כזה יין - זה לא לקח הרבה זמן... ואז, אמרה לעבדים שירימו את בעלה, וייקחו אותו לבית אביה.
כשהתעורר הבעל בחצי הלילה ויינו פג, אמר הבעל לאשתו:
מה אני עושה פה? ענתה לו האשה:
אמרת לי לקחת את החפץ הכי יקר שאני רוצה, עמד רשב"י והתפלל עליהם ונפקדו בבנים (עפ"י מדרש ש"ש א - ד).
הסיפור מעלה שאלה תמוה: האם רשב"י לא יכל להתפלל על הזוג, ברגע הראשון כשבאו ובקשו להיפקד בבנים?
ולמה היה צריך לעשות בשמחה סעודה טרום גרושין?
מסיבה – מה זו עושה? על מה ולמה?
להתגרש במסיבה? לא נשמע כזה רעיון...
ונראה מהדברים שהזוג המדובר אהבו זה לזה, ולא היו מסוכסכים...
אולי היה עדיף שיתגרשו מתוך צום, בכי ומספד...
מסיבת גירושין כמסיבת חתונה... על מה ולמה?
הקושיה מתעצמת אם מוספים את הידיעה, שבני הזוג ידעו שהאישה לא תוכל לעולם לזכות לילדים...
היא עושה מסיבה, בשעה שהיא יודעת, שהיא תשאר גלמודה בלי ילדים? ובעלה יתחתן – ולו, כן יהיו ילדים?
מה הייתה כוונת רשב"י בשמחת המסיבה?
רשב"י בעצם, רמז וביקש מהאישה שתמחל לבעלה, ותשמח בשמחתו על כך, שהוא יוכל - להינשא בשנית, ויזכה לילדים...
רבי שמעון ידע, שאם תצליח באמת לשמוח בשמחתו, בזכות זה - ימחלו לה כל העוונות, והיא תוכל לזכות לבנים לזרע בר קיימא.
כמה דרגות יש - בסליחה?
אדם שמוחל וסולח למי שפגע בו – שכרו רב והקב"ה אוהבו.
אבל, יש דרגה עוד יותר גבוה, שהאדם מתרצה למחול ולסלוח, ועוד חושב בליבו איך אני יכול לעשות טוב למי שהזיק או הרע לי?
ושכרו רב, מרחמים עליו מהשמים, והוא מתברך:
בסיעתא דשמיא והצלחה גדולה בכל מעשה ידיו – מעל הטבע.
הקב"ה נושא עוון, למי – שעובר על פשע
"נשא עוון ועובר על פשע" – למי שעובר על פשע (ראש השנה יז) יותר קל לקבל את הקושי של לסלוח לאדם, ושיהיה כפרת עוונות, מאשר לסבול יסורי גוף ונפש, או נזק גדול שקשה להשלים את חסרונו (מבוסס על רעיון שנכתב ע"י הרה"ג פינטו שליט"א).
כאשר האדם סולח, ומעביר על מידותיו – מוחלים לו על כל עוונותיו.
כל עוונותיו של האדם מתמרקים, ונעלמים כלא היו, האם יש מישהו שבימים טרופים אלו מוותר על כזאת מתנה?
ומתנה נוספת: האדם יכול לעלות ולהתעלות:
ולהגיע לדרגות - קדושות וגבוהות!
שלא היה יכול להגיע אליהם - בדרך אחרת.
רשב"י ידע שהדרך לישועה - עוברת דרך הסליחה ומחילה
למה מרשב"י אמר להם להיפרד בשמחה ובמסיבה?
התנא הקדוש ידע, שלאשה הזאת אין מזל של בנים, והיא לא תוכל לזכות לילדים, ולכן, אמר לה - תתגרשי ותעשי זאת בשמחה.
רשב"י ביקש שתעשה קודם - מסיבה בשמחה, וכך:
היא תוכל להעביר על מידותיה – בשמחה!
אבל, רק אחרי שהאישה דימיינה איך היא שמחה שיש לבעלה ילדים: הברכה יכלה - לחול עליה! לברכה היה - כח להתקיים!
ושלא נדבר על הבושה בלהזמין אנשים לכזאת מסיבה, ולחגוג אותה...
אויה לאותה בושה... ושכרה?...
הישועה מגיעה – כשהלב נרמס ומתרומם
בחנות של החיים אפשר לקנות הכל, אבל, לכל דבר צמודה תווית...
יש מחיר... ואולי המחיר שווה?
אם האישה לא הייתה מעבירה על מידותיה, לא היה תוקף - לברכה!
כאשר האדם מעביר על מידותיו – כל הדינים מתמתקין מעליו!
אתה מעביר על מידותיך, אתה זוכה ששערי שמים - נפתחים לפניך...
והישועות שאת מבקשת בדרך...
מה יותר שווה? בואו חשבון – ותביא את הגאולה...
אבל, השכר הכי גדול שמקבל כאשר מעבירים על המידות, הוא:
שאתה גורם ליחוד קודשא בריך הוא - ושכינתא!
אתה גואל את השכינה...
וכשהשכינה נגאלת – גם אנו נגאלים...
במהרה ברחמים, אמן!