אאא

יו"ר הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ', עורר היום (שלישי) סערה ברשת החברתית טוויטר לאחר שתקף בחריפות את ח"כ ניר אורבך, מ'ימינה', דקות לאחר שהודיע על החלטתו להצביע בעד ממשלת בנט-לפיד: "רציתי לכתוב שהוא אפס, אבל הוא שחצן חצוף, שקרן ורודף כבוד ותפקידים שאם היה מקבל שיריון אצלנו היה בא מייד". הציוץ זכה לתגובות רבות, בעיקר על ההשתלחות באורבך וכינויי הגנאי.

כמה שעות אח"כ, וסמוטריץ' החליט לקחת את הדיון לצידו הפילוסופי, לא לפני שהתנצל, חלקית, על ניסוחו התקיף: "קיבלתי הרבה ביקורת על הסגנון החריף והאישי שלי מול ניר אורבך היום. כמו תמיד אני ער לביקורת וקשוב לה ובהחלט יתכן שאני לא צודק. היו שם כמה מילים שטוב היה שלא הייתי כותב. מילים שיכולתי לכתוב אחרת".

כאן פנה סמוטריץ' לניתוח העניין: "כמו בדג טוב, חריפות היא לא דבר רע, כשהיא באה במידה. שמאל דוחה וימין מקרבת. יש רגעים ומעשים שמצדיקים לאחוז בשמאל הדוחה. כשצריך לזעזע את אמות הסיפים, לשרטט קווים אדומים, ולזעוק מול מעשים לא לגיטימיים. כשמדובר במילים קשות שפשוט מתארות באותנטיות מעשים קשים, בלי עטיפה של מילים יפות שמטשטשות, מעמעמות ומפחיתות מחומרת המעשה".

"מול הפניית עורף בוטה כזו לציבור ולערכים שלו, מול פגיעה קשה כל כך בעם ישראל, ובארץ ישראל, ובתורת ישראל, ובתהליך צמיחת גאולתנו, מול רמיה פוליטית ועיוות דמוקרטי הרסני כזה, יש מקום למתוח קו שחור עבה של דה-לגיטימציה, ואת זה קשה להבהיר ולחרות בתודעה במילים יפות", כתב בחשבון הפייסבוק שלו. 

ניר אורבך (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90 )
ניר אורבך (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90 )
הגדלה

"דווקא כמנהיג מפלגה, וכמי שמשתדל בדרך כלל להסביר דברים לעומק בשפה עניינית, חשבתי שיש מקום לשדר כאן מסר חריף של קו שחור שנחצה. אני לא מקבל את הטענה לפיה צריך תמיד לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, לבקר את המעשים ולא את העושים. המעשים לא נעשים מאליהם. יש מי שעושה אותם ואחראי להם והדרישה לנתק את העושה מהמעשה מורידה ממנו את האחריות במידה רבה", הסביר סמוטריץ' מדוע הביקורת שלו היא נגד חבריו לשעבר.

סמוטריץ' תקף בחריפות גם את אורבך עצמו: "ניר אורבך עושה מעשים שלא ייעשו. קצפי על הפוסט שלו יצא על הוספת חטא על פשע שבהטחת בוץ ורפש בציונות הדתית, על רוב מניין ובניין רבניה, מנהיגיה והציבור שלה - שלפי כל הסקרים מתנגד ברובו לצעד הזה שלו. הוא אמנם עשה את זה במילים 'יפות' ומתחסדות, אך בכפיות טובה, הטפת מוסר צבועה והפניית עורף למחנה ולאנשים שעד אתמול הוא היה חלק בלתי נפרד מהם. עושה מעשה זמרי ודורש שכר כפנחס. זו בהחלט חוצפה ועזות מצח ומי שנוהג כך הוא חצוף ועז פנים ומותר לקרוא לו כזה".