אאא

ידידי היקר, ש-ל-ו-י-מ-י. אני לא מאמין שאני כותב עליך ז"ל; לא מאמין שאני כותב עליך בלשון עבר; לא מאמין שאני כותב דברי הספד קצרים לזכרך.

מאז קיבלתי את הידיעה המרה על הנורא מכל, אני יושב ברכבי כהלום רעם ומהרהר, מעלה בזיכרוני שוב ושוב את תווי פניך המלאכיים, את החיוך הנלבב אשר היה שפוך בכל עת על פניך, מנסה להיזכר שוב ושוב בשיחותינו הרבות.

והלב נקרע - - -

שלוימי. ההגדרה ששמעתי עליך לאחר האסון מאחד מחבריך הקרובים, הייתה 'האדם השלם'. אך האמת היא, כי אין שלימות בעולם הזה כלל, ואף כי אמנם היית בחור הקרוב לשלימות, אך ממש טרם נישואיך, בעת בה היית אמור להתחבר אל החצי השני שלך ולהפוך לשלם ממש, נלקחת בסערה מאיתנו אל המקום היחיד בו קיימת השלימות - - -

ואכן היית בחור פרפקציוניסט, הכל היה במקסימום, ברוחניות ובגשמיות. המינימום - היה המקסימום האפשרי, בכל פרמטר. הארת פניך לכל נברא הייתה מן המפורסמות, תדיר היית מקדים שלום בלבביות לכל אדם וכל ידיד רחוק כקרוב חש כחברך הטוב ביותר.

הכל ידעו, שכשצריך אוזן קשבת לכל נושא ועניין - שלוימי הוא הכתובת, הוא יאזין ברגש, יתמוך בחום, יקשיב ובעיקר יטמון הכל עמוק עמוק, ומילה לא תדלוף הלאה.

רק בתקופה האחרונה ממש בעשר אצבעותיך סייעת ליותר מחתן אחד להיכנס לחופה בכבוד תוך הפקת מגביות ענק והכל בשקט ובהצנע לכת. 'עזוב... אף אחד לא צריך לדעת', היה המוטו שלך בכל עת בה אי מי חפץ להכיר טובה ולהוקיר את מעשיך הטובים.

כמה דאגת לחלשים!

כך כתב לי הערב בחור: 'אני יכול להעיד שבתקופה שהעיפו אותי מהישיבה, כל הבחורים חיפשו להתרחק ממני, אך היחיד שלא פספס יום אחד עם טלפון של מה נשמע וכו', היה שלוימי. למרות שעד הרגע שעפתי לא היה לנו שם קשר, הכל התחיל משם. בעצם אני חייב לו את חיי!'.

התמדתך העצומה הייתה ידועה לשם דבר בישיבתנו הקדושה 'שערי תורה', ועוד לפני כן בישיבה קטנה 'חיי משה'. בחורים התקוטטו ממש על הזכות ללמוד איתך חברותא, כי כולם ידעו שחברותא עם שלוימי זו התמדה קביעות ושקיעות שאין בנמצא.

ובעניין ה'עבודה': אך סמלי הוא הדבר שעקידתך הייתה בדרך שובך מתפילה על ציונו הקדוש של התנא האלוקי רשב"י זיע"א, לקראת יומך הגדול, ביום נישואיך אשר היה אמור לחול ביום רביעי הקרוב.

 זירת התאונה הקטלנית (צילום: דוברות כב"ה)

נסעת לבדך, אמרת שאתה רוצה להתבודד בדרכך, משום שאתה רוצה 'נסיעה רצינית בכובד ראש' לשפוך צקון לחש על קברי הצדיקים, להעתיר ולהתחנן לחיים טובים וארוכים.

אך לצערנו הרב, כבר נגזרה גזירה - - -

שלוימי נלקחת מעמנו בחטף, עלית בסערה השמימה, ללא ייסורים כלל. בטוחני, כי אותה בת שחוק אשר ריחפה תדיר על פניך בנעימות, ליוותה אותך בדרכך האחרונה.

בטוחני בי, כי עלית לקרבן ציבור תמים ומהודר, הוקרבת בד' מיתות בית דין לכפר על כולנו. רשב"י  הזמין אותך להסב עמו במתיבתא דרקיעא, להצטרף לישיבתו הק' בצוותא עם מ"ה הרוגי ל"ג בעומר.

היינו בטוחים שנלווה אותך בשבת הקרובה ל'באגלייטען' - ותחת זאת נלווה אותך למנוחות; חישבנו שנשליך עליך באויפרוף סוכריות - ותחת זאת נשליך עליך רגבי עפר; במקום בעקיטשע ושטריימל - תכריכים; במקום שמחה וריקודים - אבל ויגון.

נהפך לאבל מחולנו, אוי מה היה לנו - - -

שלמה'לע, אין בפי מילים כלל. עדיין לא התחלנו לעכל את אובדנך הנורא. הריני מבקש את מחילתך על קוצר הדברים, שבוודאי אינו תואם את גודל מעלתך, אך ההכרח יתבקש.

אבל מבטיחך אני, שבל"נ לא נשכחך לעולם. זכרך המתוק יינצר בליבנו לעד, ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים, ובילע המוות לנצח ומחה השם דמעה מעל כל פנים בקרוב ממש, אכי"ר.