אאא

כשהיה ר' גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב הקדוש בארץ ישראל, נאלץ לצאת לחוץ לארץ כדי לשדך את בניו, וחשב בדרך, שאם כבר עבר את הים, ילך לבקר את גיסו אהובו הבעל שם טוב הקדוש.

רבי גרשון הגיע בערב שבת קודש למזיבו'ז, והתפלל עימו את תפילת מנחה.

והיה הבעל שם טוב הקדוש מאריך בתפילה עד צאת הכוכבים, ובזמן זה, התפלל רבי גרשון מתוך סידור האריז"ל עם כל הכוונות, הספיק לסיים תפילתו, ולקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.

מכיון שגיסו הקדוש עדיין לא סיים את תפילתו, פרס רבי גרשון כרים ושכב לנוח, והבעל שם טוב הקדוש עודו שרוי בתפילתו.

בליל שבת בשעת הסעודה שאל רבי גרשון את גיסו, מפני מה הארכת בתפילה כל כך? הן אני התפללתי בכוונות וקראתי שנים מקרא ואחד תרגום, והוצרכתי לשכב ולנוח, ואתה עוד עומד בתפילת שמונה עשרה, ורועד ועושה כתנועותיך.

והבעל שם טוב הקדוש שחק ממנו, ולא השיב לו כלום.

אבל רבי גרשון לא ויתר, ושאל שוב ושוב את שאלתו.

ואז השיב לו הבעל שם טוב הקדוש, כשאני מגיע לתיבה: "מחיה המתים" [מביא הסיפור הסתפק אם התכוין לתיבת "מחיה מתים אתה" או "מחיה מתים ברחמים"] כיוונתי ייחודים, כי בזמן זה, באים נשמות מתים לאלפים ולרבבות, ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד מפני מה נדחה ממחיצתו, ואני עושה לו תיקון, ומתפלל בעדו ומעלהו, והחשוב – חשוב קודם.

והנשמות שצריכות תיקון רבות כל כך, שאם רציתי להעלות כולם הייתי צריך לעמול שמונה עשרה במשך שלוש שנים.

אך, כשאני שומע את הכרוז המכריז: "מקודש! מקודש!" ואי אפשר עוד להעלות הנשמות כיון שהשבת נכנסה, אני פוסע מן שמונה עשרה.

וענה לו על כך רבי גרשון בדרך שחוק: ולמה אין באים אלי?

ענה לו: הייה אצלי כאן עוד שבת, ואני אמסור לך הכוונות על נייר, ויבואו אליך גם כן. וכן עשה.

לערב שבת קודש הבאה, כשסיים הבעל שם טוב הקדוש לומר קדיש לפני התפילה, עמד רבי גרשון להתפלל, והבעל שם טוב הקדוש עדיין לא התחיל תפילתו, כי ידע שרבי גרשון לא יסבול הדבר – ויתפחד.

ועל כן,  המתין ותיקן בתוך כך את שעונו, והריח טבק, עד שיעבור רבי גרשון את מקום הכוונה.

כאשר כיוון רבי גרשון את הכוונות שלימדו גיסו הקדוש, התחיל לראות שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן, ונפל בחלישות.

העיר אותו הבעל שם טוב הקדוש, וציוה לו לילך לביתו.

ובלילה על שולחן השבת, בעת הסעודה, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש: למה נתחלשת?

ואמר לו: בעת שכיוונתי הכוונה, באו אליי מתים כמו עדרים.

אמר הבעל שם טוב הקדוש לאנשיו דרך שחוק: הכו אותו, שלא ישחק מהבעל שם טוב.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

בכח האמונה לחולל ניסים: אומר הבעל שם טוב הקדוש כח האמונה גדול כל כך, שאם האדם מאמין בדבר שבלתי אפשרי שיקרה עפ"י דרך הטבע, האמונה החזקה של האדם עושה את הדבר לאפשרי - והוא פלא ומופת!

בכח הצדיק לפעול ישועות: אדם שמאמין בצדיק הדור כפי שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא) יש בכח הצדיק לעשות לו ניסים וטובות גדולות בכל תחום, וצורך שיצטרך: בבני חיי ומזוני.

אבל, למי שאינו מאמין בצדיק הדור, אי אפשר לו לעשות טובות עבורו, ואין תרופה למכתו (מנחת יהודה אמת ואמונה אות לא).

האמונה היא כפלא ומופת: הבעל שם טוב הקדוש מגדיר את כוחה של האמונה, כדבר שפועל כ'פלא ומופת', כפי הסיפור הידוע שעבר הבעל שם טוב הקודש את הנהר על חגורה מתוך אמונה גדולה, ובלי להזכיר שום שמות קדושים.

בכח האמונה להחיות מתים: אומר הבעל שם טוב הקדוש, שע"י האמונה, כל דבר יכול להיות אפשרי - אפילו להחיות מתים, ולהפוך שולחן עץ לשולחן זהב וכו' (עפ"י מנחת יהודה אמת ואמונה, היכל הברכה פר' חוקת).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האמונה היא מעל הטבע והכל אפשרי: הבעל שם טוב הקדוש מוכיח, שע"י האמונה ניתן להשיג הכל, כיון שהכל בידו של מי - שאמר היה העולם, והוא שקובע איך ינהג הטבע, ועל כן:

אף מה שמעל הטבע הוא כטבע עבורו! ורצונו רק להיטיב ולהשפיע טוב לברואיו, ולפעול ישועות עבור כל אחד שמאמין מתפלל ומבקש, ואם יחזק האדם את אמונתו – יראה ישועות.

והחי יתן אל ליבו – שווה: והחכם יפנים את הדברים, יתבונן, יחשוב וישים הדבר על ליבו, כיצד ישקיע לחזק את אמונתו, ויראה ישועות כעצתו של הבעל שם טוב הקדוש - פלאי פלאות... והבן!

יהי רצון שנפנים את הדברים ונזכה לראות פלאי פלאות, והקב"ה ימלא לכל אחד ואחד את משאלות ליבו לטובה, אמן!