אאא

עבאס ובנט התכנסו לפגישה בהולה ודיסקרטית בשעת לילה מאוחרת בלשכה החדשה והנאה של ראש הממשלה הטרי והנרגש.

בנט משחרר חיוך רחב שדוחק את אזניו לאחור: תקשיב, ידידי, אתה חייב לאשר לי את החוק של מניעת איחוד משפחות, אחרת...

"אחרת מה?"  התעניין מנסור עבאס.

"אחרת הממשלה תיפול, והנאשם מבלפור שאין-לנקוב-בשמו יחזור..."

"מתי אתה מקבל את השליטה על בלפור?" תהה עבאס.

בנט נאנח: תראה, לא ביום אחד משלימים את המהפכה, זה תהליך, אבל אם אתה לא מעביר לי את החוק אז אין טעם לעבור לבלפור, המהפכה תגדע באיבה וכולנו נחזור להיות נתיני הוד מלכותו.

עבאס: תשמע אני יכול לזרום עם החוק הזה, אבל זה יעלה לך ביוקר.

בנט מזנק ומחבק את עבאס המופתע: אתה מכיר אותי עבאס, מה שתבקש, מה שתרצה, מה שתגיד. מילה שלי זו מילה!

עבאס מאדים ופניו מתכווצים: אתה מנסה לעשות עלי סיבוב, מה אמרת על המילה שלך?

בנט מגחך במבוכה כמו ילד שנתפס בקלקלתו: טוב, נעזוב את זה. מה המחיר?

עבאס: זנדברג ממרץ הציעה שחרדים שחוזרים בשאלה יקבלו סל קליטה כמו עולה חדש. נכון?

בנט: חוש ההומור שלה נהדר, לא?

עבאס: בהחלט! הבעיה היחידה היא שיש כאן אפליה חמורה!

בנט: אפליה?

עבאס: כן! אם חרדי שמתחלן מקבל סל קליטה, אז למה יהודון שמתאסלם לא מקבל סל קליטה?

בנט: הבנתי. אז אתה רוצה שגם מתאסלמים יקבלו? אבל אם כך אז למה שמוסלמי שמתגייר לא יקבל סל קליטה?

עבאס קומץ את אגרופיו: נפתלי!!

בנט: זאת אומרת, כאילו, זה ממש נפלט בלי כוונה, מנסור, הרגע! אנחנו יכולים לפתור את זה!

עבאס נאנח בהשלמה: אתה לא מבין פוליטיקה - זה מקומם! מה הקשר בין יהודון שמתאסלם לבין מוסלמי שמתגייר? ובכלל, אם חילוני יחזור בתשובה - זנדברג תיתן לו סל קליטה? - ברור שלא! אתה מבין, החוקים האלו הם רק בכיוון אחד.

בנט: אבל מנסור, אתה חייב להבין אותי, הבייס שלי, המצביעים שלי - הם מאד לא יאהבו את זה.

מנסור משתנק, נחנק, משתעל ואז פורץ בנחשול צחוק עצום. הזגוגיות ממוגנות הירי שקבועות בחלונות נרעדות בעצמה. הוילאות הכבדים נדים ונעים כמו כביסה על חבל ביום סגריר. דגי האקווריום מכים בבהלה בסנפיריהם. התמונות של גדולי האומה נוקשות על הקירות.

מנסור מצליח לרגע לייצב את עצמו, "המצביעים שלך? הבייס שלך?? האירוניה שלך אחי נפתלי, זה הדבר הכי טוב ששמעתי בחיים שלי!!" הוא פולט במאמץ ומחרחר בניסיון נואש להשיג קצת אוויר עבור הריאות שלו.

כתמים ורדרדים פושטים באזניו ובלחייו של בנט, והוא נושך את שפתיו.

צלצול בוקע מהטלפון האדום בלשכה, ובנט מסתער עליו בהקלה.

"זה האח התחליפי שלי, יאיר", הוא מסביר ותולש את השפופרת מכּנה, "אהלן, אהובי, יאירוש, מה קורה?"

קול רועד קלות ונמרי משהו נשמע מהצד השני: היוש, נפתול מתוק שלי, מה הולך?

"הכל סבבוש! אתה צריך לראות אותי יושב על בלשכה על כס ראש הממשלה, אתה תעוף על זה!"

לפיד מתקשח: תקשיב טוב נפתול, אתה כבר עכשיו מתחיל להתארגן להעביר לי את הלשכה עוד שנתיים!

בנט: מילה שלי זו מילה!

לפיד פוכר את אצבעותיו ומתיז ברשעות: כן, ואני הייתי בסיירת מטכ"ל, תעשה טובה, נפתלי, אני נראה לך מצביע ימין שאתה מנסה למכור לי תותים?

בשלב זה קשה לדעת אם זה הצבע האדום של הטלפון שמשרה גוון אדמדם על פניו של בנט, או שהפנים של בנט מעניקות נופך של אדמומית לטלפון.

לפיד: בא נדבר תכל'ס, אמא שלי עדיין מזועזעת מהוולגריות, האלימות, ההסתה, ההתרסה וההטרלה שראינו בגבעת הקפיטול הישראלית ביום ההשבעה. אתה מבין, אמא שלי היתה נשואה לאבי שהיה אירופאי אציל נפש - היא פשוט לא מסוגלת לשאת את הבהמיות הזאת. אנחנו רוצים להעביר חוק ריפוי ואיחוי שיאסור על וולגריות, אלימות, הסתה, התרסה והטרלה!

בנט: בעייתי. אין מצב. מה יקרה כשנחזור לאופוזיציה עוד שנתיים... כלומר... עוד ארבע שנים.

לפיד: אוי באמת, מה איתך, אתה לא מבין פוליטיקה! אנחנו נגדיר בחוק בצורה מאד ברורה מה זו וולגריות.

בנט: מה זו וולגריות?

לפיד: וולגריות תהיה רק צעקות או צרחות או שאגות או הטרלות שמושמעות על ידי בבונים מנשקי מזוזות.

בנט: אני לא יכול להתחייב על זה שבחיים שלי לא נשקתי מזוזה!

לפיד מניף יד בביטול: זה בסדר, יש לך התיישנות. חוץ מזה אפשר להוסיף עוד הגדרות כמו אדיקות דתית ועיסוק בפולחנים ובטקסים.

מנסור עבאס מנתר ממקומו: אתה נורמלי? אתה הולך להגדיר וולגריות באמצעות אדיקות דתית?

לפיד: אל תדאג מנסור, מדובר באדיקות דתית יהודית בלבד.

בנט מתגמגם: הבייס שלי, המצביעים שלי - הם לא בדיוק יזרמו עם זה...

בנט הבין באיחור את הטעות שלו. שקט עמוק השתרר בלשכה. דממה עטפה את הווילאות הכבדים הסוככים על החלונות. בקלות היה ניתן לשמוע את הקולות הדקים של סנפירי דגי האקווריום המכים במים. גדולי האומה על הקירות הביטו בחומרה על המתרחש בלשכה. מנסור כבש בכח הר געש וולקני של געיות צחוק שגאה בריאותיו.

בנט הביט סביבו בעצב, כמו מחפש מצביע אבוד או בייס חבוי שישיב לו את כבודו הנרמס.

לבסוף הוא העיף מבט במכשיר החכם והנאה שלו וראה את דמותו משתקפת במסך הכבוי, לפתע הוא נזכר בסיבה שבשלה הוא נמצא כאן בלשכה. הוא התעודד באחת, אחרי הכל המטרה הליבתית הושגה - הוא ראש הממשלה! 

"חברים", אמר בסמכותיות, "לסיכום, אנחנו נעביר בבת אחת שלושה חוקים: 1. איסור איחוד משפחות עבור פלסטינים תושבי יהודה ושומרון או רצועת עזה. 2. סל מפנק לקליטת מתאסלמים. 3. חוק ריפוי ואיחוי למניעת וולגריות מצד בבונים וולגריים בעלי נטיות דתיות יהודיות."

עבאס: התבלבלת לגמרי, אמרת משהו על פלסטינים?

בנט בזהירות: לא התכוונתי לפגוע או משהו...

עבאס: תגיד לי אתה צוחק עלי, בהתחלה דברת על חוק איסור איחוד משפחות, איך הכנסת עכשיו את הענין הפלסטיני! אתה בטוח שאתה מתאים לראשות הממשלה? כי אני בספק בקשר לזה!

בנט: הם... אני מבין... טוב אני חושב שפשוט נוותר על החוק הזה וזהו.

עבאס ולפיד: רגע, מה עם החוקים שלנו?

בנט מפהק בחוסר ענין: האמת, נעשה מאוחר, אני חייב לחזור הביתה. אולי פשוט תעבירו את החוקים האלו בכוחות עצמכם, אי שם במילניום הבא.

עבאס ולפיד: נפתלי, אנחנו מבינים שאתה רוצה לגמור את היום הזה כראש ממשלה לשעבר...

בנט מתפתל בכסאו: טוב, רק בגלל שאנחנו בממשלת ריפוי ואיחוי, אני אבוא לקראתכם, קחו מה שאתם רוצים.

עבאס נראה מפויס, הוא אוסף את עצמו ועומד לצאת מהלשכה.

בנט לוחש: מנסור?

עבאס מסתובב ומעיף מבט שואל לעבר בנט.

פניו של בנט מתעגלות סביב חיוך רחב: תגיד את האמת, מנסור, נכון שהלשכה הזאת היא מותק של בונבוניירה?

מנסור מושך בכתפיו בחוסר ענין.

בנט: תשמע רגע, מנסור, יש לך רעיון מה אנחנו עושים עם בלוני הנפץ והתבערה שמשוגרים מעזה?

מנסור: סליחה, למה שמות הגנאי האלו? בשביל מה השפה הבוטה והמשפילה? אתה לא מבין שמילים יוצרות מציאות, והמציאות היא הבנייה והסללה של המילים.

בנט: איך בדיוק אתה רוצה שאני אקרא לבלונים האלו?

מנסור: כמובן, השם הכי מתאים הוא - בלוני הריפוי והאיחוי! 

בנט: ואיך לקרוא לכנופיית המחבלים שמפריחה את הבלונים?

מנסור: מצדי אתה יכול לקרוא להם - ילדי הבלונים.

בנט מתנשם בהקלה, ככלות הכל, מילים הן דבר נהדר. הוא נעץ את עיניו בדמותו הנשקפת מהמסך הכבוי, ושם לב שהוא כבר לא מזהה את עצמו, משהו חדש לגמרי ניבט אליו - איש מתון ושקול החזיר לו מבט יציב ורגוע.

"מנסור", בנט הרים את עיניו, "אני רוצה לאזן את התדמית הלוחמנית הישנה שלי, ולמתג את עצמי כאיש מתון ורך יותר, יש לך רעיון לסטטוס חזק שיעביר את המסר?"

הטלפון האדום שב לחיים, קולו המנומס והמתקתק של יאיר בוקע מהשפופרת: תקשיב אח שלי, אני הייתי הולך על הסטטוס - "מעשה בחמשה תריסר בלונים".

בנט מצחקק בהנאה: אוי זה נהדר! במקביל אני אעביר מסר לבעלי השדות הנשרפים ברוח דומה: "רותי, רון, סיגלית, אורי ואלון, השדה שלכם נשרף? - אל תצטערו חמודים - זה סופו של כל שדה!".