אאא

פרק ה': בפרקים הקודמים עסקנו בחבורה המשיחית בראשות ר' יהודה חסיד שבנו את בית הכנסת "החורבה", ועל השבר הגדול בפטירת ר' יהודה חסיד, מה שגרם שהקהילה לא החזירו את כספי ההלוואות לערביי ירושלים, ואז ערביי ירושלים שרפו את הבית כנסת, וגרשו את הנותרים מירושלים, (שחלקם הקימו בתורכיה את כת הדונמה) ומאותו היום לא התגוררו אשכנזים בירושלים.

את הסיפור הכאוב של הביזה והחורבן של הבית כנסת, מספר לנו הגאון

ר' יהוסף שווארץ (צילום: מאת אברהם משה לונץ - Joseph Schwarz. Tvuaat HaAretz. 1900, p.VIII, מתוך ויקיפדיה)
ר' יהוסף שווארץ (צילום: מאת אברהם משה לונץ - Joseph Schwarz. Tvuaat HaAretz. 1900, p.VIII, מתוך ויקיפדיה)
הגדלה

"ויהי ביום שבת קודש פרשת "לך לך", ח' לחודש מרחשון שנת תפ"א [1720] באו הישמעאלים יושבי העיר פתאום לביהכ"נ של האשכנזים ויבעירו אש וישרפו כל הספרים וכל מלאכת עץ אשר בה... ויגרשו האשכנזים משם ויברחו מעיר הקודש. ומהיום ההוא והלאה הושבתה ישיבת אשכנזים בירושלים. מהם ברחו צפתה ומהם חברונה ומהם הלכו לחוץ לארץ .. ומיום ההוא לא יוכל אשכנזי להראות בתוך העיר. וישבו הישמעאלים בכל החצרות ובכל הבתים אשר היו לאשכנזים סביב חצר ביהכ"נ".

הערבים שקבוצת השבתאים היו חייבים להם כסף, ידעו את מאמרם ז"ל: "כל ישראל אחים", ולכן הם ביקשו מכל יהודי שרצה להתגורר בירושלים שישלם את חובם, מה שגרם לאשכנזים שלא להתגורר בירושלים.

לעומתם הספרדים טענו לערבי ירושלים, "אנחנו לא אחים שלהם, לבושנו שונה, שפתינו שונה, מראנו שונה, בבקשה – אל תאשימו אותנו בחובות של האשכנזים!!". ערביי ירושלים, כך מסתבר, לא שמעו על גזענות, ולכן הם הסכימו שיש הבדל מהותי בין יהודים אשכנזים לספרדים, ופטרו את הספרדים מהחובות של האשכנזים מחבורת ר' יהודה חסיד, כך שרק ספרדים התגוררו בירושלים לעומת האשכנזים שלא נראו באופק.

נראה שניתן להבין את הערבים ששוכנעו שיש הבדל בין ספרדים לאשכנזים, כפי שמעיד בן התקופה ר' גדליה מסימיאטיץ שעלה ביחד עם הקהילה השבתאית: "אנו אשכנזים אשר אין אנו יודעים לשונם ונהי בעיניהם כאילם אשר לא יוכל לדבר וכאיש אשר לא שומע לשונם, ואנו כגרים גרורים בין היהודים וקל וחומר בין העמים, וכשאנו לוקחים איזה דבר מאכל מן הערבי בשוק הוא מרמז לנו באצבעו וגם אנו מרמזים לו במספר אצבעות הידיים, ונהי בעיניהם למשל ולשחוק ממש". (מעניין שמרן הגר"ע יוסף זי"ע התבטא בלשון זה, כמה פעמים על הרגשת ליבם הספרדים לפני שנים רבות כלפי עוצמת "עוילם הישיבות" של הליטאים. משפט מפורסם שלו הוא: "ונהי בעיניהם כחגבים, וכן היינו בעיניהם".)

קונטרס ''שאלו שלום ירושלים'' לר' גדליה מסימיאטיץ בן העלייה השבתאית בראשות ר' יהודה חסיד וחיים מלאך (אוצר החכמה)
קונטרס "שאלו שלום ירושלים" לר' גדליה מסימיאטיץ בן העלייה השבתאית בראשות ר' יהודה חסיד וחיים מלאך (אוצר החכמה)

מסתבר ששנים רבות ערבי ירושלים סברו שאשכנזים הם פחות יהודים מאשר ספרדים, ורק בשנת תרכ"ו (1866) הכריע אחד מחכמי הדת המוסלמים בירושלים: שיח יוסף א־צדיק, שגם האשכנזים הם מזרע אברהם יצחק ויעקב וזכויותיהם שוות בכל דבר לאלה של הספרדים.

אולם צ'אלמרים כמו צ'למארים לא פראיירים, הם הצליחו לחדור לירושלים בתחפושת של לבוש ספרדי, כפי שמעיד ר' משה הירושלמי שסייר בירושלים באותם השנים ומעיד ביומנו כך: "ואסור לו ליהודי אשכנזי ממדינותינו, מפולין או מאשכנז או מארצות אשכנזיות אחרות, להיכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים שמאשכנז הוא". (תורגמא הוא בגדים תורכים).

המשך יבוא בפרקים הבאים בעז"ה.

- לקריאה נוספת:

עידו הררי, "אשכנזים ערבים? – קירבה והתבדלות ב'יישוב הישן' בירושלים", זמנים – רבעון להיסטוריה, גיליון 135 (ינואר 2017), עמ' 22-33

אברהם יערי מסעות ארץ ישראל — של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון, תל אביב: המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית, 1946.

רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, ספר אשרי האיש, ירושלים: דפוס ברסלב, תרפ"א. ישעיה אשר זעליג מרגליות, ספר עמודי ארזים, ירושלים: דפוס המערב, תרצ"ב

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מאה שנה בירושלים: מזכרונות איש ירושלים, 1964 ,עמ' 28.

רבי יהוסף שווארץ, ספר תבואות הארץ, הוצאה שלישית בעריכת אברהם משה לונץ, ירושלים: הוצאת העורך, תר"ס

 רבי יהוסף שווארץ, בשערי ירושלים - תעודות לתולדות ירושלים ותושביה, הוצאת כתבי רבי יהוסף שווארץ, תשכ"ט.

רבי שמעון מרגליות, ספר אזמ"ר בשבחין — תולדות הרב החסיד המקובל ר' ישעיה אשר זעליג מרגליות זצ"ל, תשס"ג, עמ' יא-יג

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]