אאא

שנה''ל מסתיימת וזמן חלוקת התעודות הגיע, ילדינו נרגשים ולא פחות גם אנו ההורים. כשהילד מביא תעודה טובה, הילד שמח נרגש וההורים שמחים וגאים בו. אך מה עושים כשהילד מביא תעודה לא טובה, שלא לומר גרועה, איך צריכים ההורים להגיב, מה אומרים?

ראשית, צריך לזכור שהילד יודע את מצבו, הוא כבר ראה את התעודה שלו, את המבט של המורה, את ציוניו ביחס לחבריו, החשש מתגובת הוריו. אסור לנו כהורים להוסיף כאב על כאבו. נכון שהדבר הראשון שבא לנו, זה לזנק על התעודה ולעבור על הציונים, אך זו טעות. עלינו להמתין ולחכות רגע, להסתכל על הילד, לחבק אותו ולשאול - איך עבר עליו היום ?  ואם הוא מעוניין להראות לנו עכשיו את התעודה ? צריך לתת לילד את הזמן שלו להחליט מתי להראות אותה.

לפני שנפתח את התעודה, נשאל את הילד – איך הוא מרגיש איתה ? כדאי לדעת איך הילד רואה את עצמו דרך התעודה שלו.

לתעודה ישנה משמעות, לראות את הישגי השנה החולפת לטוב ולמוטב, לפרגן ולהחמיא על הטוב, לתקן וללמוד איך משפרים כשפחות טוב.    

אך חשוב שנשנן לעצמינו, שילדינו אינם ''ציונים'' והם אינם ''הישגים''. הם אהובים ויקרים לנו בגלל מי שהם, עם המעלות ועם החסרונות. והם צריכים לחוש ולהרגיש את אהבה הזו ללא תנאי, ושבבית הם תמיד רצויים ומקובלים.

נכון כהורים ישנה הזדהות עם הילד, תחושת אשמה וכישלון עצמי. אך צריך לעשות הפרדה הילד שלך הוא לא אתה,  לכל אחד מאיתנו יש את מסלול החיים שצריך לעבור. צריך לקחת אחריות על הילד ולראות מה אפשר וניתן לעשות ולעזור לו להצליח.

הרב אוהד יוסף עם מרן הגר''ע יוסף זצ''ל (ללא קרדיט)
הרב אוהד יוסף עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (ללא קרדיט)

צריך לדעת, ילד אינו שמח בכישלון ורחוק מכך לחשוב שלא אכפת לו ממצבו, גם אם כלפי חוץ זה נראה  כך. הצלחה בלימודים מעלה את המורל והדימוי העצמי של הילד כלפי עצמו, כלפי הוריו, מוריו וחבריו. וכשזה להיפך, הערך העצמי יורד פלאים ורמת המוטיבציה ללמידה שואפת לאפס, דבר אשר משפיע באופן ישיר על הדימוי העצמי לטווח הרחוק.

הימנעו מהשוואות ביחס לילדים אחרים, לתעודות משנים קודמות ומקצועות אחרים.

ציון לא בהכרח משקף את ההשקעה וממילא גם אינו מעיד על כישלון. הוקירו את ילדיכם על ההשקעה, המאמץ והעשייה שלהם במשך השנה והדגישו זאת בפניהם. ההצלחה בכל תחומי החיים תלויה בהשקעה, לחבר אותם לעולם המבוגרים וללמדם שלא להתייאש מכישלונות אלא ללמוד מהם ולהתקדם הלאה.

התמקדו  בציונים הטובים, הדגישו בפניהם את החוזקות שלהם. יש לשים לב להערכה כללית ולציונים כמו התנהגות, יחס לחברים, הכנת שיעורי בית, סדר וניקיון וכד'. זו הזדמנות טובה לחדד ולהעביר לילדינו מהו סולם הערכים שלנו בחיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

את המקצועות עם הציונים הגרועים אפשר לדחות ליום אחר ולשוחח איתם עליהם, לא כעת שהלב כואב והאכזבה גדולה. רק אחרי שנרגעים אפשר לחשוב על שיפור, עשייה ושינוי חיובי.

ניתן מהמקצועות שבהם הוא קיבל ציון טוב ללמוד מהם  - מהם הדברים שגרמו לו להצליח בהם ? ולהעתיק את ההצלחה לשאר המקצועות.  חשוב לדעת שלא ''הכל אבוד'' תמיד יש אפשרות לתקן לשפר ולהצליח. לשאול את הילד – מה יכול לעזור לו להצליח ? אם הוא צריך עזרה חיצונית, שיעורי תגבור וכד'. לפעמים זה בגלל מצב רגשי, מקרה שקרה והשפיע עליו, פעמים הילד מתמודד עם משהו שאין לו את הכלים לכך (בפרט אם בעבר הוא היה מצטיין).

כשבאים לשפר ולשנות, חשוב להציב מטרות ברורות וריאליות, לטווח הקרוב ולטווח הרחוק. אל לנו לצפות מהילד להתאים את עצמו אלינו ולפי הכישורים והיכולות שלנו. ילדינו לא אמורים להגשים את החלומות שלנו מעצמנו, אלא להגשים ולהצליח בהתאם לכישורים והיכולות שלהם. ציון 100 אינו מטרה, מטרה היא קודם כל עשייה, השקעה ומאמץ, התוצאות בא יבואו כי ''יגעת ומצאת – תאמין''.

וכמובן לא לשכוח לפרגן ולהחמיא על תעודה טובה, ילד שהשקיע והתאמץ מגיע לו עידוד שיתן לו כח ומוטיבציה להמשיך ללמוד ולהשקיע בלימודים.

הרבה נחת ובהצלחה רבה.