אאא

מאות אברכים ובחורים השתתפו אמש (שני) בשיעורו של ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר, בבית המדרש 'חניכי הישיבות' בשכונת נווה יעקב בירושלים. 

זהו שיעורו הראשון של ראש הישיבה, במסגרת שיעורי בין הזמנים בעיון, אותם הוא מעביר בבתי מדרש שונים ברחבי הארץ. המונים גדשו את בית המדרש, עזרת הנשים והמבואות הסמוכים, והאזינו בקשב רב לשיעורו העיוני של ראש הישיבה שעסק בהלכות צדקה.

השיעור נסוב על חידוש יוצא דופן של הגאון הקדוש בעל החידושי הרי"ם זצוק"ל, זקינו של הגר"ש, בספרו על 'חושן משפט' (סימן צ"ז), שבו הוא מבאר ישוב מחודש לשאלת הראשונים "מדוע אין מברכים על מצוות צדקה".

ישובו מיוסד על כך שכל מתנת צדקה היא בעצם ספק צדקה ואין בה וודאות מוחלטת של קיום המצווה מדאורייתא, ואין מברכים על ספק. המהלך של החידושי הרי"ם כולל יסודות מחודשים בכללי דיני ספיקות מכל הש"ס, ספיקות בממונא וספיקות במצוות, ועוד, מה שהפך את בית המדרש לקלחת רועשת של משא ומתן סוער בריתחא דאורייתא.

בסיום השיעור, לבקשת האברכים, עורר ראש הישיבה על חשיבות השקידה בתורה, ומחה על המינוח 'בין הזמנים' שהפך במקומות מסוימים לזמן של פריקת עול. "צריך לקרוא לזה ערב הזמן החדש, לא בין הזמנים", אמר ראש הישיבה ונימק: "בין הזמנים משמעותו שהיה לנו זמן ארוך וקשה, וכעת מגיע לנו פורקן ומנוחה. ובין הזמנים הוא ההפסקה. זה לא מתאים. צריך לקרוא לזה ערב הזמן החדש".

בסיום השיעור פנה ראש הישיבה לרב קהילת 'חניכי הישיבות' ונווה יעקב מרכז, הגאון רבי ישראל יצחק זילברמן, שהשתתף בשיעור, ושאל האם הוא יכול להזכיר תירוץ חסידי. הרב זילברמן אישר בחיוך, וראש הישיבה אמר דבר תורה מהרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע, בספר זרע קודש על הפסוק "ועשית ארון עצי שיטים".

"עצי שיטים" היינו עצתו הרעה של בלעם בפיתוי השיטים שייעץ בלעם נגד עם ישראל. עצתו הרעה היא היא פיתוי היצר בכל הדורות, כמו שכתוב "לכה איעצך ... באחרית הימים" היינו, שעצתן הרעה מחלחלת והולכת לכל הדורות. והעצה נגד פיתויי היצר היא - "ועשית ארון" היינו באמצעות הארון, דרך שקיעות בלימוד התורה.

"העצה לכל הנסיונות של הדור המקיפות אותנו מכל צד" - סיים - "היא רק ההיאחזות בתורה ללא הרף, מתוך יראת שמים אמיתית ושמירת העיניים והמחשבה".

התרחשות מעניינת אירעה בסיום השיעור, כאשר אברכים רבים ליוו את ראש הישיבה לרכבו, והערימו עליו בקושיות מסוגיות שונות, והשתעשעו עמו בדברי תורה עד שראש הישיבה נכנס לרכבו כדי להמשיך בסדר יומו.