אאא

רון רפאלי, הוא דוקטורנט לחקר המוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בסדרת תוכניות "המוח" ב'כיכר השבת', הוא ידבר ויספר על המוח מכל הזוויות שלא הכרתם.

בפרק הרביעי יספר רפאלי על האזור במוח שמייצר לנו את הזיכרונות וכיצד נשפר אותם.

הנרי מולייסון סבל מאפילפסיה קשה בראשית חייו. בגיל 27 עבר ניתוח כירורגי בו הוצא האזור במוחו שגרם להתקפי האפילפסיה, במטרה להקל על התסמינים. הניתוח עבר בהצלחה, ותכיפות ההתקפים פחתה משמעותית, אך החל מאותו יום של הניתוח, ועד למותו בגיל 78, הנרי המשיך לחשוב שהוא בן 27.

הנרי לא יכל לקודד זכרונות או לשלוף אותם, וחייו בכל רגע נתון היו 90 השניות האחרונות שחלפו בלבד, פלוס 27 השנים הראשונות לחייו. מה קרה במוחו של הנרי מולייסון, ואיך חקר המקרה שלו הוביל לשינוי פנומנלי בעולם מדעי המוח? מיד אחרי הפתיח.

אפילפסיה, או מחלת הנפילה, נובעת מחוסר איזון במוח בין גירויים חשמליים חיוביים ושליליים. במצב בריא סך הפעילות של המוח תמיד מאוזן, וכל גירוי חיובי יתוגמל במידע שלילי, על מנת שלא ליצור עומס יתר חיובי על המערכת, שלא להפעיל את כל המוח בבת אחת. מחלת הנפילה מאופיינת בהפחתה של פעילות המידע החשמלי השלילי שבמוח, ולכן מדי פעם מידע חיובי יוגבר ויוגבר ויוגבר ללא אפשרות לעצור את עצמו. התוצאה הסופית של ההפעלה המוגברת הזו יכול להתבטא בכמה אופנים, כשהקל ביותר לזיהוי (אבל ממש לא היחידי) הוא הפעלה לא רצונית מוגברת של השרירים - הרי הפעלת השרירים נעשית במוח. בעקבותיו יכול האדם לאבד שיווי משקל וליפול, בנוסף לניראות הברורה של הקשיחות השרירית. כיום יש מגוון תרופות שמנסות לטפל בבעיה הזו של חוסר האיזון במידע החשמלי. 

האזור שגרם להתקפיו האפילפטים של הנרי מולייסון, והוצא ממוחו הוא ההיפוקמפוס. בבדיקות שלפני הניתוח נראה היה שבאזור הזה תמיד מתחילים ההתקפים, ומשם מתפשטים לשאר המוח ולכן הוחלט להוציאו. ההיפוקמפוס, בדיעבד, הוא אחראי לקידוד ושליפה של זכרונות, וללא ההיפוקמפוס לא יכל הנרי לקודד ולשלוף זכרונות חדשים.  

כשנשאל הנרי בגיל 75 בן כמה הוא חושב שהוא, ענה מיד "27!", אך כשהציבו מולו מראה והוכיחו אותו שכבר הזדקן, הוא התעצב משום שהבין שמשהו לא בסדר בזכרון שלו. כמה שניות לאחר מכן חייך והמשיך הלאה, שוכח לחלוטין שהוא לא בן 27. 

המקרה של הנרי מולייסון הוביל לכמה עשורים של חקר הזיכרון, עם פריצות דרך יוצאות דופן בחקר המוח בהקשר להיפוקמפוס. את פרס הנובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 2014 קיבלו חוקרים אשר שאלתם נגעה בפעילות של ההיפוקמפוס, ואיך הוא מסייע לנו לזכור את הסביבה שאנחנו נמצאים בה. 

מה אנחנו יודעים היום לגבי כיצד זיכרון מתגבש ונבנה? 

אם בעבר היה נהוג לחשוב שבמוחנו יש מעין מגירות, אשר כל אחת מכילה זיכרון כזה או אחר, היום ידוע שלא כך הדבר. 

זיכרון פועל על פי הכלל המוחי שתאים במוח שפעלו יחדיו בזמן מסוים, ייטו מעכשיו ואילך לפעול בכל פעם שמישהו מהם מופעל. - "פעלו יחדיו - חוברו יחדיו" - כלומר אם תא א', שאחראי על הרחת ריח עוגיות, פעל יחד עם תאים ב' וג', שאחראים על זיהוי פרצופה וביתה של סבתא, מעכשיו הפעלה של אחד מהם, לא משנה איזה, יכולה להוביל להפעלה של כל השלושה ובכך להפעיל את זיכרון הילדות של הגעה לבית סבתא אשר בו תמיד ריח עוגיות טריות. 

כך עובד זיכרון. אלפי תאים אשר פזורים בכל אזורי מוחנו, עבדו בזמן קידוד זיכרון מסוים - כתלות במה שראינו, מה ששמענו, איך הרגשנו וכולי. 

בשביל להיזכר בזיכרון בהמשך, נצטרך להפעיל מחדש את תבנית הפעילות הזו, שייצוגה במוחנו מפעיל את הזיכרון עצמו, עם כל מה שבונה אותו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מדוע ההיפוקמפוס הוא אזור מפתח בהקשר לזיכרונות?

מסתבר שהוא מקבל מידע מכל אותם תאים הפזורים במוח, ושלא בהכרח מדברים בינם לבין עצמם ולומד בעצמו לקשר ביניהם. ללא קשירת הקשר הזו של ההיפוקמפוס לא יוכלו התאים הפזורים במוח לדעת שהם עבדו ביחד ומעכשיו עליהם להמשיך לפעול יחדיו.

במוחו של הנרי לא נתחזקו הקשרים בין התאים האחראים לזיכרון, ולכן הפעלה של מי מהם לא הפעילה את כל רשת הנוירונים שאחראית לאותו זיכרון.  

שיכחה מצד שני, נובעת מכך שהקשרים בין תא א', ב' וג' נחלשו, ומעכשיו כשהראשון עובד, הוא לא מצליח להפעיל את האחרים.

מה כדאי לנו לעשות בכדי לשפר את הזיכרון? 

אין תרופת פלא להשארת זיכרון, או להימנעות ממחלות הגיל השלישי הקשורות לאובדן זיכרון. ההמלצות בשביל לשפר את הזיכרון הן בסיסיות ביותר, אבל עובדות מצוין. האחת - לאכול בריא! כמו כל רקמה אחרת בגוף, המוח צריך את חומרי הגלם שלו בכדי לעבוד בצורה הטובה ביותר. השנייה - לא להכניס רעלים לגופנו. השלישי והחשוב ביותר הוא לאמן את המוח - אם זיכרון זה הפעלה מחדש של אוכלוסיית תאים מגוונת ומורחבת, וזיכרון טוב אומר קשרים סינפטים חזקים, נאמן את המוח ע"י שיפור היכולות שלו בשינויים סינפטים. זה אומר תשחצים, זה אומר משחקי זיכרון. זה אומר חידות או קושיות מסביב לשולחן. זה אומר שבכל פעם שאנחנו מאלצים את המוח לשלוף מידע מתוכו בדמות זיכרון, אנחנו מתאמנים ומחזקים את יכולות הזיכרון של מוחנו.