אין זמן מסוגל כמו תקופת הימים הנוראים להתקרב לקדוש-ברוך-הוא. אך האם ניתן לשמר את החיזוק גם לשאר ימות השנה? האם חיזוק עלול לייצר אנטגוניזם פנימי?
אם תשמרו על עשרת הכללים הבאים, תוכלו לשמר את החיזוק לשאר ימות השנה:
1. אל תרגישו רשעים - "אל תהי רשע בעיני עצמך". נכון שדיברתם לשון הרע, ביטלתם תורה ואולי הגעתם למקומות גרועים בהרבה. אבל בסופו של דבר לכולנו יש מצוות ועבירות. מישהו מאתנו היה מוכן לעבוד לעבוד בעבודה שבה הוא מרגיש העובד הכי גרוע שרק גורם לנזקים? גם בעבודת השם זה כך. אז נכון, אין ספק שעברתם עבירות, אבל אל תשכחו לרגע את מעמדכם הרוחני ואת המצוות שקיימתם. אם הימים הנוראים חשובים לכם - כנראה שאתם עדיין לא במדרגה של ירבעם בן נבט...
2. אל תחושו 'נרדפים' - תחשבו שאתם נמצאים במסגרת תחרותית, ומישהו עוקב אחריכם ומנסה 'לתפוס אתכם על חם'. תרצו להישאר בסביבה כזאת? הקב"ה לא מחפש לתפוס אתכם על חם - הוא אב אוהב שרוצה בהצלחת בניו תוך שהוא מצפה מהם להגיע להישגים גבוהים כפי יכולתם. משפטים כמו "כמה אני רחוק משלימות, אפילו המצוות שלי בקושי שוות משהו", או "שעות הלימוד שלי מלאות חורים ככברה. כמעט ואין לי מצווה אחת מושלמת" - אולי יגרמו ללב שלכם לחוש הרהורי תשובה לזמן קצר, אך עלולים לגרום לכם לנתק רגשי בטווח הארוך.
3. האמינו למשפטים המחזקים - ארון הספרים היהודי מלא וגדוש במשפטים מחזקים ומעודדים. אממה... יש לנו נטייה לראות את המשפטים המכילים ביקורת קטלנית כ'אמת אובייקטיבית', ואילו את המשפטים החיוביים לקטלג כמשפטים ש'רק נועדו לעודד אתכם, אך הם לא באמת נכונים'. אם נתחבר לכלל המשפטים המוזכרים בימים הנוראים, נגיע לאיזון בריא שיגרום לנו לרצות להתחבר לקב"ה גם במוצאי יום הכיפורים.
4. האמינו בכח התשובה - כשאתם מעלים על נס את חטאיכם ומבינים עד כמה אתם רחוקים, האמינו שאכן הקב"ה מלך מוחל וסולח. אדם שלא מאמין בכוחה של התשובה, הוא חסר אמונה לא פחות מאדם שלא מאמין בכוחו של החטא. מחזור התפילה גדוש בפסוקים המבטאים את אהבתו ורחמנותו של הקב"ה לברואיו, ומחילתו לבניו כשהם חוזרים בתשובה. חזרתם בתשובה? האמינו שהקב"ה מחל לכם! נקיפות מצפון שנשארות לאחר תהליך של חזרה בתשובה מבטאות חוסר אמונה בסיסי בפסוקים המפורשים בתורה.
5. הפנימו את אהבת השם - הקב"ה אוהב אתכם ללא תנאי. הוא לא מצפה שתרגישו מרוסקים, חסרי משמעות, חסרי פשר וחסרי כל ערך. לרוב, המקור להרגשה המרסקת של חוסר בערכה עצמית אינה בהכרח תורנית, אלא רגשית לחלוטין - לא מעט אנשים אינם מסוגלים לחוות "אהבה בריאה", ולא מצליחים להאמין שהקב"ה אכן אוהב את עם ישראל אהבה פשוטה שאינה תלויה בדבר.
6. אל תקבלו קבלות מעבר ליכולות שלכם - אתם מאד מאוכזבים מהמצב הרוחני שלכם? גם אם תציבו שאיפות ברורות ומוגדרות, אם הן לא תהיינה מותאמות ליכולות האמתיות שלכם, לא תצליחו להחזיק מעמד. אל תצפו מעצמכם לשינוי דרמטי. הבינו שאתם בתהליך ארוך של שיפור שאמור לקחת 70 שנה. העדיפו עלייה מתונה אך עקבית, על פני קפיצה במדרגות ענקיות שבהן אתם עולים ונופלים לסירוגין. קבלות כמו: "מהיום אני לומד לפחות 11 שעות ביום, בתענית דיבור ומבלי להוציא את הראש מהגמרא". או "מהיום אלמד 7 דפים ביום, ואסיים את הש"ס תוך שנה", או אפילו קבלות כמו: "מהיום ועד יום מותי לא יקרה פעם אחת שבה לא אכוון בתפילה, אפספס זמן קריאת שמע, או אברך ברכה ללא כוונה" יגרמו לכם לנטוש את הקבלות, ובמקביל להגיע לניתוק רגשי מעבודת ה'.
7. הקפידו ליהנות בימים הנוראים - אתם לא מלאכים, ואם תראו את הימים הנוראים כתקופה שבה עליכם לוותר על הזמן האישי שלכם ואסור לכם ליהנות, תחושו שאתם מצפים בכיליון עיניים לסיומם של הימים האלו. האם יש סיכוי לשינוי אמיתי להתרחש במקביל לציפייה נואשת ל"יום שאחרי"? כשאתם מלאי ציפייה ליום שאחרי, אתם בעצם ממתינים ליום שבו יבוטל השינוי שנכפה על חייכם! ולכן, הקפידו ליצור שינוי כזה שתרצו בהמשכיותו גם במוצאי יום הכיפורים.
8. אל תמחקו את האישיות שלכם - יש לכם רצונות? מחשבות לא שגרתיות? רעיונות יצירתיים? הקפידו שלא לחוש שהם נוגדים את רצון התורה. כמובן שרצון לעבור עבירות הוא רצון שלילי שאין לקדמו בברכה, אך רגשות ורצונות שאינם נוגדים את התורה הם חלק ממי שאתם. ניסיון למחוק את האישיות שלכם "למען שמו יתברך", עלול לגרום לניתוק רגשי מהקב"ה.
9. אל תשתמשו ברחמי השם, כנגדכם - התפילות בימים הנוראים מורכבים ממלכותו של הקב"ה ורחמיו הגדולים, הקפידו לחוות את 'מידת הרחמים' בצורה חיובית, ולא להשתמש בה כנשק עצמי. משפטים כמו "הקב"ה כל כך רחום וחנון, ואם אני חוטא למרות רחמנותו של הקב"ה - זה רק מגדיל את חומרת מעשיי ומעצים לעין ערוך את עומק שפלותי", יגרמו לכם לפספס את אהבת השם. מחשבות כאלו נוגדות את דרכי הנהגתו של הקב"ה את העולם - בצורה שהן מופיעות בתורה, ובתפילות הימים הנוראים.
10. אל תחושו חסרי אונים - תחשבו על דג שמפרפר ברשת, והוא מבטיח הבטחות נואשות תוך שהוא מתחנן לדייג שירחם וישמור עליו. האם לדעתכם הדג יוכל יום אחד לאהוב את הדייג? האם יש סיכוי שהדג ירצה לממש את ההבטחות שהוא הבטיח כשהדבר יהיה בבחירתו?! אם נבין את הימים הנוראים בדיוק בצורה שבה הם מוצגים בספרות התורנית וכפי שמשתמע במחזור התפילה, לא תחושו חסרי אונים. לדוגמה: הגעתם לתפילת "ונתנה תוקף", הבנתם שבראש השנה נכתב "מי במים ומי באש", אל תגיעו לתחושות של "הקב"ה יכול מאד להרע לנו", אלא להבנה שהעולם כולו בשליטתו ובהנהגתו של הקב"ה, כולל הדברים שהכי משמעותיים לנו כבני אדם. הבן של המלך, לא מרגיש חסר אונים כשהוא מבין שבכוחו של המלך להמית ולהחיות.
פגשתי כל כך הרבה אנשים שמנותקים מהימים הנוראים. הם מספרים שהם סופרים את השעות לאחור עד שהימים האלו יחלפו כבר. הם חשים שנאה עצמית ותחושת השפלה שבה הם שוקעים בכל שנה מחדש - ומיואשים מהסיכוי לייצר שינוי מהותי בימים הנוראים.
אז בכדי שהשנה לא נצא מהימים הנוראים עם תחושה של פספוס - לפני שאנחנו פותחים ספרים המדברים על מהותם של הימים האלו, בואו נגדיר את המטרות שלנו: האם אנחנו רוצים לייצר קשר קרוב עם הקב"ה גם בתקופה שאחרי הימים הנוראים, או שאנחנו רוצים לסחוט רגשות בימים הנוראים ולברוח מהקב"ה במוצאי יום כיפור? האם יש דרך שתוביל אותנו לשינוי אמיתי ויסודי שילווה אותנו לאורך כל השנה?
החליטו שהשנה אתם בונים את הימים הנוראים שלכם בצורה שתגרום לכם להתקרב לקב"ה, ותצאו מהימים הנוראים טובים משנכנסתם אליהם! האם אתם מאמינים שזה אפשרי?