ליארצייט של ה'בת עין' – רבי אברהם בער מאברישט
יעקב אבינו מלמד לדורות - השלווה עוד תגיע!
רבי אברהם דב המכונה ה'בת עין' ע"ש סיפרו, היה תלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ושל גדולי חסידות נוספים. הוא כיהן כרב בערים ז'יטומיר ואבריטש.
בשנת תקצ"א (1831) הוא עלה לארץ, והתיישב בצפת, והיה שם רבה של עדת החסידים, ונפטר בשנת תר"א (1841) בעקבות המגיפה שפרצה אז בצפת.
ספרו 'בת עין' הודפס בז'יטומיר בפעם הראשונה, בשנת תרכ"ט (1869), ומאז, יצא בעוד מהדורות מתוקנות.
קצת מדברי קודשו על פרשת וישלח - לעילוי נשמתו.
הצדיקים תחילתם יסורים – וסופן שלווה!
ידוע שצדיקים - תחילתן ייסורים וסופן שלווה, ואילו הרשעים - ההיפך בדיוק, ולמדים זאת מהפסוק:
"כה תאמרון לאדני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי ואחר עד עתה וכו' וישבו המלאכים אל יעקב" וגו'.
רמז לדברים, בפסוק: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלך מלך לבני ישראל".
מידת הדין - מכונה בשם אדום, אבל:
אחרי אדום - מלוך מלך לבני ישראל, שהוא - מידת החסד.
אומות העולם נקראים "עשיו", והם יושבים בשלווה, ולא מכירים ויודעים את גדלותו של ה' יתברך, והם אינם מבינים:
כמה טובה וברכה הקב"ה - משפיע עליהם!
כמובן, שאינם מקבלים עליהם עול מלכות שמים!
נראה להם, שכל הצלחתם היא: "ידינו רֿמה, ולא ה' פעל כל זאת".
אבל, מגיע זמן שהם מתעוררים להכיר בגדלות ה' יתברך, וזה:
כשמגיעים עליהם יסורין, והם רואים שאין להם שום עצה ותושיה, ואז:
הם מתעוררים להבין, שרק:
מלכות ה' היא זו - שמולכת ומושלת בכל העולם!
וזה מה שיהיה לעתיד לבוא:
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו - והייתה לה' המלוכה".
מכירים בטובה – ומקבלים מלכותו!
עם ישראל מכונים בשם "יעקב", והם, אפילו כשהם חיים ברוגע ובשלווה, הם יודעים שכל החסדים והטובות שמושפעים להם, הם:
מרחמי וחסדי ה' - וברוב טובו וחסדו של הבורא יתברך!
גם כשטוב להם, הם לא שוכחים את - מקור הטובה, והם:
"ומלכותו ברצון קבלו עליהם" - מקבלים עליהם עול מלכות שמים.
וקבלת עול מלכות שמים שלימה נקרא כ"ה, על שם כ"ה אתוון (אותיות) של "שמע ישראל", שבהם עיקר קבלת עול מלכות שמים.
המלאכים הם בבחינת "יסורים" – שתפקידם ללכת בשליחותו של המקום, ולעורר את האדם לתשובה, ואצל יעקב הם בחינת "לפניו":
הם הראשונים, כי - שתחילתו יסורים.
וזהו "וישלח יעקב מלאכים לפניו" - היסורין אצל הצדיקים, הם הראשונים, ולכן, הם 'לפניו' אבל, יעקב רצה לעורר את עשיו לתשובה, ולכן:
שלח אליו את היסורין, כדי שיתעורר, ויקבל עליו: 'עול מלכות שמים'.
הפסוק מסיים: "כה תאמרון לאדני לעשיו" - עשיו התעורר רק ע"י היסורין וקיבל על עצמו - עול מלכות שמים, שנקרא:
"כה" - כי "כה אמר עבדך יעקב" - לשון עבר, שיעקב כבר קיבל עליו עול מלכות שמים, אפילו - בעת שלוותו.
עם לבן גרתי – רק בדרך עראי!
ולפי זה יומתק הפסוק:
"עם לבן גרתי" - אפילו בבחינת 'לבן', שלבן הוא בבחינת חסד – גרתי.
רק גרתי, ולא נעשיתי שר וחשוב, וזה אומר:
נשארתי במידת הכנעה - כמו גר, וקבלתי עלי - עול מלכות שמים.
"ואחר עד עתה" - אפילו כשחטאתי, לא חיכיתי עד שהיסורין יעוררו אותי, אלא, תיכף תשובה, וזה נקרא - "עתה", וזהו - "ואחר עד עתה".
"וישובו המלאכים אל יעקב" – המלאכים שבו מדרכם מעשיו, הם הלכו במטרה להיות מידת הדין, אבל, כשחזרו ליעקב, הם שבו - במידת הרחמים.
יהי רצון שנזכה שתתהפך מידת הדין למידת הרחמים על כל עם ישראל, ונגאל גאולת עולמים, אמן!
לע"נ רבי אברהם בער מאברישט בן רבי דוד, בעמח"ס "בת עין", זכותו תגן עלינו, אמן!