שני סוגי חכמים הם, האחד חכם והאחד מתחכם, ומה הפרש יש ביניהם?
בפרשתנו אנו מגלים את החוכמולוג הגדול פרעה "הבה נתחכמה לו" (ע"פ פשט לעם ישראל, אך המדרש מפרש) "לאלוקיהם".
בפרק ג' בתניא מבאר בעל התניא שהחכמה היא סמל הביטול - כ"ח מ"ה. משה רבינו שהתורה העידה עליו שהוא "ענו מכל אדם" אומר על עצמו (ועל אהרן אחיו) "ונחנו מה". לפי פשט כאשר שואלים "מה", זה מעיד שיש שייכות לנעלם כלשהו שאודותיו מנסים לברר מהו. כאשר לא יודעים, וליתר דיוק: כאשר יודעים שלא יודעים, זה מוליד ענוה.
בתוך החכמה שבנפש, מבאר בעל התניא (בפרק יט), שורה הנשמה האלוקית השואפת להיכלל בדביקות מוחלטת באלוקותו יתברך, וזה למרות שכאשר היא תיכלל באלוקות לא ישאר ממנה מאומה. אדמו"ר הזקן הביא לזה משל מנר השואף להתכלל בתוך יסוד האש, כאשר הנר נמצא בשורשו הוא חסר מציאות לחלוטין, ואעפ"כ הוא שואף כל הזמן למעלה אל שורשו.
לעומת משה רבינו ה"ענו מכל אדם" סמל ה"מה", ניצב פרעה המתחכם. כמובן שכל מציאות פרעה היא מהקדושה, הרי יעקב בירך אותו שמי היאור יעלו לקראתו, וכל מציאות נבראה בידי הבורא הגדול. אך פרעה המחוכם רוצה להשיג עד הסוף, לדידו, כל מה שאינו בר השגה פשוט לא קיים.
זהו בעצם ההפרש בין עולם המדע לעולם האמונה. עולם המדע הכפרני שולל את האמונה, כל מה שלא ניתן לחקור ולהשיג, לא קיים. עולם האמונה לא שולל את המדע, הוא פשוט צועד מעליו, אם המדע מגלה חלקיק אטומי, או כוכב חדש או כל מה שלא יהיה, האמונה לא מתכחשת לנתונים מדעיים (כמובן, רק אם יש להם הוכחות אמיתיות וכו'), האמונה פשוט טוענת שלאחרי כל התגליות, וככל שהתגליות יהיו יותר מפתיעות, כך נגלה אנו יותר ויותר על גדולת הבורא, היוצר כל אלה.
הנה לנו דוגמא למדע כוזב:
לפרעה היה כח עצום, הן מצד שהוא היה ראש האימפריה העולמית, והן מצד כח הכישוף. נוסף על אלה יעקב בירך אותו שמי הנילוס יעלו לקראתו. הנה לנו נתונים הנמדדים בחוש ומכאן המסקנה המדעית של פרעה - אני אלוקים. ובלשון הנביא (בהפטרה) "לי יאורי ואני עשיתני".
פרעה טען שבהיות והוא אלוקים, ואלוקים הרי הוא תכלית הטוב וללא פסולת, לכן גם הוא לא מוציא פסולת, הוא לא עושה צרכים. להוכיח זאת פרעה היה מתאפק כל היום ולא הולך לשירותים, בבוקר היה יוצא ליאור לקבל קצת צומי/כבוד, הנה היאור עולה לקראתי, ואז הוא כבר היה דואג לרוקן את הזבל שהצטבר במעיו.
כמובן שטענתו זו של פרעה היא הוכחה מדעית לאלוקותו, אך מי הוא זה שיכול להוכיח את השקריות של טענתו. מי יוכל לעקוב אחרי פרעה 24/7…
זה שהמים עולים לקראתו, זה מברכת יעקב, ובדיוק בשביל זה צריך פרעה לשכוח את יוסף ואת יעקב ואת כל הדור ההוא, כי כדי לקבל כבוד אלילי צריך לנכס את הכוח לעצמו.
אם נאמר זאת במילים פשוטות, פרעה האמין בטבע, במדע, במה שניתן לתפוס ולהשיג. בנוסף לאלה הוא אהב כבוד ובשביל זה נשנה קצת מן העובדות, נזרה חול בעיניים, נלך ליאור בבוקר כשאף אחד לא רואה…
כאשר הטבע והמדע הוא האליל הרי לנו כמובן הרבה אלילים, ישנן אלילי כספו ואלילי זהבו, יש אלילי השמש הירח והכוכבים שגם הם מעניקים כוח אור חום ומזלות לעולם, ויש את אליל הנילוס, היאור הגדול.
היאור הזה הוא סמל מיוחד עבור מצרים, כי הוא עוזר להם לשכוח מהבורא. זאת כיצד?
ארץ ישראל "למטר השמים תשתה מים", היהודי שחי בארץ ישראל נושא עיניו למרום בענוה ומבקש מים. היאור חסך זאת מן המצרים, הם אינם צריכים להתפלל לה', היאור הוא תקוותם ומבטחם.
מכאן באה הגזירה "כל הבן הילוד היאורה השליכוהו", אם פרעה רצה להרוג את ילדי ישראל למה נזקק להוליך אותם אל היאור? מכת אגרוף אחת של מצרי מגושם תרוצץ את גולגלתו, אפשר גם לחנוק את התינוק הפעוט, למה להוליך אותו עד הנילוס?
מבאר הרבי מליובאוויטש לפי דרך החסידות, פרעה לא רצה להרוג את הילדים, אלא הוא רצה שילדי עם ישראל ישכחו מהאמונה המופשטת והבלתי מושגת בבורא הבלתי מושג. זאת הוא רצה להשכיח מהם ע"י שהם ישקעו ב"יאור" האליל המצרי, זה העוזר לשכוח מהבורא. ובשפה שלנו: פרעה רצה להלעיט את עם ישראל במדעים הטבעיים, ובכך ישכחו מהתורה הקדושה.
חכמת המדעים אל מול חכמת התורה.
הוא אשר אמרנו, יש חכם ויש חוכמולוג מחוכם ומתחכם, אך חכמתו של פרעה לא תעזור לו הוא אומר: "הבה נתחכמה לו פן ירבה" ורוח הקודש משיבתו: "כאשר יענו אותו כן ירבה".
באותם הימים היה אולי קשה לבחון את הדברים, אך היום בפרספקטיבה היסטורית רואים בחוש כיצד העם האלוקי ניצח את כל פגעי הזמן. חכמתו של פרעה קרסה לתוך ים סוף, מהפרעונים נשארו רק מומיות במוזיאונים אנגליים... אף חכמתם של אריסטו וחבריו קרסו… כך גבורתם של נבוכדנצר וסנחריב, יונים ורומיים ועד לגרמניה הנאצית כולם הלכו אל תהום הנשיה, אל פחדו הזבל של ההיסטוריה, והעם האלוקי "מוישל'ה הקטן" שרד את הכל, זה לא בגלל כוחנו הטבעי או חכמתנו הגדולה, זה לא בגלל פרסי נובל שקיבלנו ולא בזכות העגבניות שרי שפיתחנו, זה אך ורק בזכות דבקותינו ב"אלוקים חיים","ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".