אאא

הבטחתי ואני נוטה לקיים את הבטחותיי... האזנתי בימים האחרונים לא מעט לאלבומם החדש של להקת זושא "פתחו שערים" או בשמו המקורי באנגלית "Open the Gates". זהו האלבום השישי של הלהקה המיוחדת הזו שנדמה שהיא לעולם לא עוצרת במסעה הרוחני והמוזיקלי.

כמי שעוקב אחרי הלהקה כבר כשמונה שנים, מאז צאת האלבום הראשון שלהם, אני בהחלט נפעם מהעומק הרוחני שלהם. מלבד ששת האלבומים שהם הוציאו בשמונה שנות פעילות, יבול מכובד במיוחד, הם לא מפסיקים לשתף את העוקבים שלהם בסרטונים מלאי תוכן רוחני יהודי שהוא למעשה הדלק של שני החברים המוכשרים האלה. אצל שלמה ארי גייסן וזכריה גולדשמידט, המוזיקה ובכלל כל המקום שלהם בעולם הוא רק כלי כדי לקרב ולחבר. הרבה זמרים חוזרים על משפטים כאלה כמו מנטרות שבורות כשהם חיים בצורה כל כך שונה בעולם המציאות, במקרה של זושא זה לגמרי החיים שלהם, מה שאתה רואה זה מה שזה. אמיתי, כנה ומרגש כל כך בחיוביות ובכנות.

אותה כנות מובעת גם במוזיקה שלהם, הם מהיחידים שיוצרים איך שבא להם, כשהשיקולים המסחריים פחות מעסיקים אותם. הייתה להם נוסחה מנצחת ביד בשני האלבומים הראשונים שזכו להצלחה גדולה מאד גם בעולם המוזיקה הכללי, אבל הם פשוט המשיכו הלאה ויצרו מה שבא להם, בין אם הקהל שלהם רצה בכך ובין אם לא. בשביל דבר כזה צריך אומץ ומקום פנימי חזק וברור שאני מעריך מאד.

זה לא סוד שלא מצאתי את עצמי כל כך באלבומיה האחרונים של זושא. זה הרגיש לי כמו חדירה לא נוחה לתוך עולמם הפרטי של השניים, כמו לקרוא מחשבות של מישהו, כשהשירים נשמעו לי יותר כמו הגיגים מוזיקליים מאשר "שיר" במובן המלא יותר שלו של בית-פזמון, במיוחד בשני האלבומים האחרונים שלהם "כשהים נבקע" שכולו הוקלט על בסיס הגיגים מוזיקליים שהלהקה הקליטה במכשירי הסלולר שלהם בבית וה-EP האחרון שלהם "מערת הריפוי" שאף הוא היה קצת מוזר בעיניי.

האלבום החדש הוא סוג של חזרה קדימה (כן כן לא התבלבלתי) של הלהקה המצוינת הזו, כשהפעם ישנה תחושה יותר שהם נתנו מקום לשירים במובן המקובל והמוכר שלהם. יש בו כמה שירים שגרמו לי להרים את היוקלילי שנמצא לידי באורח קבוע ולנגן יחד איתם בדבקות. דרך אגב, אני חייב את ההכרות שלי עם הכלי הזה לשלמה גייסן, סולן זושא, שראיתי מה הוא עושה איתו לפני כשש שנים במהלך ביצוע ספונטני שנתן לי מאחורי הקלעים והוא נטע בליבי את החשק להתחיל ללמוד לנגן בו. 

אין ספק שגם לאלבום הזה צריך להקשיב מתוך "אווירה", זה לא אלבום לשמיעה אגבית ויש לו כוח חזק הרבה יותר כאלבום מאשר האזנה לשיר אחד מתוכו. כשמאזינים לו בשלמות חשים חוויה נכונה ומרוממת יותר. למוזיקה האיטית והחולמנית של זושא יש קסם מיוחד משלה, הם לא דומים לשום דבר שאנחנו מכירים וזה כל כך נדיר בימינו. 

אני ממליץ לכם להאזין לשלושת הדואטים באלבום, דבר שלא היה באלבומים הקודמים של הלהקה - "לכה דודי" עם ישי ריבו, "ניגון ואלס" עם איתן כ"ץ ו"משכני אחריך" המרגש עם אביתר בנאי. בניגוד למה שאנו רגילים בדרך כלל מדואטים בהם הזמר האורח מתבלט מאד, במקרה של זושא שלושת הזמרים משתלבים בצורה מאד רגועה לתוך הביצועים מבלי לקחת מקום בולט יותר. 

מעבר לזה כדאי לתת אוזן גם ל"הריני מכוון" המרחף, ל"לב טהור" בסגנון הוואלס ול"כאייל תערוג" הרוקי. ההפקה המוזיקלית של ג'ון סיל מ'מייסון ג'אר מיוזיק', חברת ההפקות האמריקאית היוקרתית. בדומה לאלבומים הקודמים של הלהקה, העיבודים נועדו תמיד לשרת את האווירה והשיר והם אקוסטיים להפליא ומלאים בפסנתר חלומי ומרחף.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

להקת זושא היא תופעה ייחודית במוזיקה החסידית, תופעת בוטיק. הם לא מתאימים לכל אחד, ובהחלט לא מתאימים את עצמם לאף אחד. הם מה שהם כמו שהם ואיך שבא להם ועל המאזינים להחליט האם הם מתחברים או לא, כי המוזיקה הזו לא בהכרח נוצרה למענם. אם זה טוב או רע? אין לזה תשובה ברורה.

פינת השיר האהוב עליכם הגולשים

השבוע יש לנו זוכה מעניין במקום הראשון: יהוידע שחר, פיינליסט הקול הבא עם שירו "נחמן מאומן".

קצת אחריו במקום השני ניצב לו מוטי וייס המשובח עם "לכבוד שבת קודש", האיש שתמיד יודע לבחור שירים ואווירה בצורה המעניינת ביותר.

במקום השלישי, ממש מאחוריהם, הכוכב הצעיר והמבטיח, דוד בן ארזה, עם השיר החדש שלו "לכו למים". בן ארזה הוא אמן אמיתי שמביא למוזיקה היהודית את אישיותו המעניינת ואת המוזיקליות הנעימה שלו ואני צופה לו עתיד מזהיר.

להערות הארות ופרגונים (כן כן, השבוע בא לי גם פרגונים): [email protected]