אאא

חודש אדר שונה משאר חודשי השנה בכך שיש בו מצווה מיוחדת להרבות בשמחה. בחג הפורים ישנן מספר מצוות מיוחדות המתחילות כולן באות מ׳: משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה, משתה ושמחה. כל המצוות הללו מיוחדות ומעוררות את נקודות השמחה בכל אחד ואחת מאתנו.

במשלוח מנות אנו שמחים ממפגש מיוחד ואינטימי עם החברים הקרובים לנו המקבלים אותנו כפי שאנחנו באמת ואוהבים אותנו מאוד גם כשאנו טועים. במתנות לאביונים אנו מסייעים לנזקק, הנתינה האישית לאחר יוצרת תחושה והכרה של שמחה, הודיה והכרת הטוב על מה שזכינו לו בחיינו, קריאת סיפור המגילה מעוררת רגשי שמחה על הצלת היהודים והבנה שאנו פה לא בשל מזל אלא בשל השגחת ה' עלינו.

עריכת משתה מגבירה את השמחה האישית של כל אחד, ביצירת האווירה המאפשרת פתיחות וקבלה, בכוחה של שתיית היין וההתבשמות במשתה לשחרר חסמים פנימיים, ״להסיר את המסכות״ מעצמנו, להשתחרר מהכבלים החברתיים לכמה רגעים ופשוט להיות אני, מי שאני באמת.

אולם נראה כי מלבד מצוות אלו יש דבר נוסף שמשמח את כולנו והוא התחפושת. מה המיוחד בתחפושת שכל כך משמחת אותנו ומאפשרת לנו להתנהג בצורה שונה מזו שהתנהגנו טרם לבישתה?

התחפושת יוצרת כיסוי זמני המאפשר לנו לחשוף את עצמנו, להיפתח ולחשוף את המהווים הפנימיים שלנו מבלי להתגלות. בלבישת התחפושת יש לנו את החופש לבטא את עצמנו לזמן מסוים מבלי חשש לחיצי ביקורת על התנהגותנו.

הבגדים שאנו עוטים על עצמנו הם לא רק כיסוי לשם צניעות אלא מבטאים מהות פנימית עמוקה. בכוחו של בגד לייצר השפעה על הלובש וכן על הצופה מן הצד. ניתן להבין זאת על ידי דוגמא פשוטה. כאשר ילד מתחפש ללוחם מיד עם לבישת הבגדים, הוא מנתר ומקפץ ומראה לכולם את יכולותיו. הדבר קורה מכיוון שהבגד יוצר אצל הילד מציאות חדשה.

כך גם בגדי השופטים, עורכי הדין, הסדרנים, אנשי כוחות הביטחון ועוד. אנשים אלו מתנהגים בהתאם לקוד הלבוש של הבגד אותו הם עוטים, כאשר אדם מהלך ברחוב ורואה את אחד מהאנשים הללו בבגדיהם המיוחדים, הוא מגדיר את האדם שמולו ואת רמת הערכים המצופה מאדם שכזה, רק ע"י התבוננות חיצונית בלבושו.

בתלמוד הבבלי במסכת שבת נכתב בשמו של רבי יוחנן: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה..." מדוע מתחייב התלמיד חכם בעונש כזה חמור בשל כתם בבגדו? והלא גם די בהערה? התשובה לכך היא מפני שהכתם על הבגד משדר משהו שבמהותו הוא עמוק יותר.

הבגדים שעל התלמיד חכם מייצגים קדושה וטהרה ועל כן מצופה מהלובש אותם להיות נקי כפיים ובלי כתמים מעכירים.
המצאות הכתם על הבגד מבטאת עיוות פנימי באדם וממילא לבישת בגדים ייצוגיים מבלי להתחבר למהות הפנימית היא מציאות מקולקלת.

פרשת תצווה הנקראת בסמוך לחודש אדר, מספרת בפרוט ובאריכות על בגדי אהרון הכהן ובניו ההדורים והמיוחדים שנעשו במיטב החומרים ובשלל הצבעים. ״וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב״.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם במגילת אסתר הנקראת בפורים יש התייחסות משמעותית לבגדים המולבשים על מרדכי שהמלך חפץ ביקרו: ״וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה״.

די בקריאה ראשונית על מנת לראות דמיון בין שתי הדמויות. מרדכי ואהרון הכהן הם שני מנהיגים מורמים מעם ולשניהם בגדים הדורים ומיוחדים. כפי שלמדנו, הבגדים משפיעים על האדם הלובש אותם. אהרון הכהן הולבש בבגדים מהודרים, בגדי זהב, תכלת ובאבני חן בעבודתו. ״וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן״.

כאשר אדם מן השורה משנה את מעמדו החברתי וזוכה לעושר מופלג יש בכך בשביל ליצור תחושת גאווה ובידול מהחברה שבה גדל. אולם מרדכי, על אף מעמדו הרם כמשנה למלך אחשוורוש, היה מרדכי - ״רָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ״. כך גם אהרון הכהן על אף לבישת הבגדים היקרים והכבוד הרב לו הוא זכה בשל מעמדו הרם, היה ״אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.

משתי דמויות אלו יש ללמוד מוסר עצום על ההתייחסות שלנו לבגדים ועל היחס לחיצוניות.

גם שאנו עטופים בחומר ״גשמי״ עלינו ללמוד איך לעלות אותם דרגה ולעשות מהם ביטוי ל- ״רוח״ טהרה וקדושה.
לנצל את החומר הגס והתחתון בשביל לבנות עולם רוחני וגבוה יותר כמשכן וכמקדש.