אאא

יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ נשא הערב (שני) נאום מיוחד לציון 3 שנים להקמת מפלגת כחול לבן וחוסן לישראל, והתייחס גם לשאיפותיו העתידיות.

גנץ פתח את נאומו ואמר כי הוא בא "הערב מפני שפרט למשפחתי אין דבר יקר לי בעולם יותר ממדינת ישראל. אני אוהב את ישראל, גאה בה ומחויב לה. בשבילי ישראל באמת לפני הכל." בשני המשפטים האלו פתחתי את הנאום הראשון שלי כפוליטיקאי לפני שלוש שנים, 100 מטר מאחורינו בביתן 10, והם האמת שלי גם הערב."

"ישראל לפני הכל – היה ויהיה העיקרון המוביל שלי, שלנו. נקודת הייחוס היא מדינת ישראל על כל אזרחיה, הרוח היא מגילת העצמאות, והמנוע הוא אתם ואתן שכאן איתנו הערב אז קודם כל ולפני הכל תודה רבה לכם!"

עוד סיפר לפעילי מפלגתו כי "בסוף 2018, כשקיבלתי את ההחלטה הסופית להיכנס לפוליטיקה, לפני הבחירות – הסקרים היו ברורים – נתניהו ראש ממשלה. כמה חודשים אחר כך – התוצאה הייתה מפץ פוליטי היסטורי ויצירת מחנה חדש. יש כאלו שראו ורואים בו עד היום מחנה אנטי ביבי – אני רואה  וראיתי בו מחנה הממלכתיות והמרכז."

"אנחנו, אני, אתם, כל הנמצאים כאן יצרנו כוח חדש בפוליטיקה ובחברה -  בכוח האמונה, ובכוח הפעולה!"

בהמשך אמר: "בשלב הראשון, מנענו מנתניהו להקים "ממשלת אסון" שלוש פעמים. בשלב השני, הצלנו את הדמוקרטיה, לקחנו חצי מהממשלה אחרי יותר מעשור, והתגייסנו עם כל הקשיים וההתלבטויות בצל מגיפה קשה. התגייסנו עם כל הסיכונים כי זה נקרא לשים את ישראל לפני הכל – גם לפני האינטרסים הפוליטיים, גם אם ידענו שסביר שנתניהו לא יקיים את הרוטציה."

במהלך נאומו עקץ גנץ את שותפו לשעבר  יאיר לפיד: "כשהמדינה בצרה – אני מתגייס, כך נהגתי כל חיי - בניגוד למי שהסתכלו כל הזמן על עצמם, שהיו מוכנים להפקיר את הדמוקרטיה הישראלית בשיא מגיפה קשה שאיימה ועוד מאיימת עלינו. שלא הבינו את גודל השעה ואת ההזדמנות לשינוי, שהגיע בעקבות הצעד הזה."

"בשלב השלישי, שבו אנחנו נמצאים – אנחנו חלק מרכזי בשינוי, בהובלת המדינה,  בייצוב ועיצוב המערכת. ואנחנו נהיה שם כל עוד הדרך הזו תימשך, נחזק אותה ונפעל נגד כל מי שמנסה לפרק את הממשלה מהקצוות – בחופש הצבעה, בהתבטאויות קיצוניות ובמעשים לא אחראים חברתית ומדינית."

"כחול לבן נכנסה לממשלה הזו מתוך בחירה, רוצה ופועלת להצלחתה, ותישאר בה כל עוד שהיא משרתת את אזרחי ישראל נאמנה וכל עוד שהיא שומרת על קו ממלכתי, מאוזן ואחראי. אני וכל חברי הסיעה עושים הכל בכדי שכך יהיה."

עוד טען כי "בהתחלה אמרנו שאין יותר ימין ושמאל – האמת היא שיש ימין, ויש שמאל, ויש מרכז גדול הרבה יותר ומשמעותי של אזרחים בישראל שיש להם מכנה משותף רחב מאוד. שמסכימים על 80% מהנושאים. מכנה משותף שרוב הציבור הישראלי, חולק. רוב אזרחי ישראל – תומכים במדינה בטוחה, עם צבא חזק, ובחתירה לשלום. הרוב – רוצים שלטון חוק, סדר ציבורי, משטרה ופרקליטות חזקות ומוסדות ממלכתיים מאוזנים שיש בהם אמון. הרוב – רוצים כלכלה משגשגת, ורגישות חברתית. הרוב - רוצים להושיט יד לאלו שידם אינה משגת, ולאפשר למצטיינים לפרוח ולהפריח את החברה והכלכלה. הרוב - רוצים להסתכל על ישראל בחזון של 50 שנה קדימה, ולראות אותה עם תשתיות הולמות, עם דיור הוגן, כבית לעם היהודי, שמאפשר חיים משותפים עם בני כל העדות. ואנחנו הבית של הרוב הזה. הרוב שהוא לא נגד הימין ולא נגד השמאל – הוא גם וגם."

יותר מאוחר פנה לפעילים באופן אישי ואמר כי "רבים מכם היו אצלי במשרד, ומכירים את שתי התמונות שניצבות זו מול זו – זוג יונים עם שני עלי זית, ושלושה חיילים. והם מסמלים יותר מכל את מה שהחברה הישראלית זקוקה לו – ביטחון, שלום שיבוא מתוך הביטחון, ועלה נוסף של זית – שמסמל את השלום בתוכנו שהוא הבסיס ליכולת לספק ביטחון ולהביא שלום."

"אנחנו רואים את המלחמה באוקראינה, שממנה חובה עלינו ללמוד שני דברים – להיות חזקים ולדעת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, לצד חיזוק הבריתות עם ידידותנו. וגם – שמלחמות הן לא תיאוריה או שיעור היסטוריה – הן קורות, בחזיתות שונות, ובעוצמות שונות. ולנו אין ברירה – עלינו להיות מוכנים וחזקים מול כל אויבינו – בדרום ובצפון – על גבולנו, ואלפי קילומטר ממנו."

"זה הבסיס לקיומנו, זה הבסיס שעליו נבנה החוסן שלנו. ועל הבסיס הזה אפשר להביא שלום, ואפשר לחזק יחסים עם בעלי ברית. לא פחות חשוב מכך – הוא החוסן הישראלי."

במהלך נאומו התייחס ללווית מרן הגר"ח זצ"ל: "אתמול הרגשתי גאווה, כשראיתי איך כל חלקי החברה הישראלית מכבדים את זכרו של הרב קנייבסקי. מאות אלפי מאמינים אבלים שהגיעו ללוותו. אלפי שוטרים וגם חיילים וכבאים ואנשי רפואה – שנרתמו וביצעו עבודה מקצועית ושקטה.

וציבור גדול, שכיבד את המאורע, נמנע מללכת לעבודה או ללימודים - גם אם לא הרגיש כל הזדהות או קשר אליו ואל דרכו."

"היעד שלנו, הוא בדיוק זה – לא להיות כור היתוך של אנשים. ישראל היא חברת שבטים – זו עובדה. אך עלינו לחיות זה לצד אחר, להיות חברת כל שבטיה. זו המשימה הלאומית העליונה."

בקשר לשאיפות העתידיות אמר גנץ: " עם הכניסה לפוליטיקה, הגדרתי את סדרי העדיפויות בחברה הישראלית שלאורם אנחנו פועלים גם היום: במקום הראשון, ניצב החינוך. זהו הבסיס ליכולתנו לחיות כאן, לפתח את הכלכלה, לשמור על הביטחון. נאבקנו כדי שהחינוך ישאר פתוח בקורונה באופן דיפרנציאלי, חיזקנו את תנועות הנוער, וגם במסגרת צה"ל אני פועל בימים אלו כדי להרחיב את מפעל המכינות ואת התוכניות לשילוב יותר בוגרי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית ביחידות העילית וביחידות הטכנולוגיות."

"אני מתכוון לעשות כל שביכולתי כדי שבעתיד, יהיה לי את הכוח להעביר את תיק החינוך לכחול לבן במקום השני בסדר העדיפויות נמצאים התשתיות הלאומיות, הסביבה שבה אנו חיים – התכנון בכדי שילדינו ונכדינו יוכלו לחיות כאן במדינה מפותחת. ואנחנו פועלים לשם כך – מהתהליך של הורדת אמ"ן לנגב, דרך התשתית שאורית מניחה להייטק בפריפריה, המתקנים שחילי בונה בכל המגזרים והובלת הפינוי של מפרץ חיפה מהתעשיות המזהמות."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

"במקום השלישי, נמצא נושא שמירת החוק, המשפט, הדמוקרטיה וביטחון הפנים. כאן אני חושב שמנענו קריסה אמתית, ושינינו את כיוון הספינה ממש במו ידינו. ממני ועד אחרון חברי הסיעה ואתם הפעילים שנשארתם והאמנתם בנו גם בזמנים קשים."

עוד טען: "אנחנו אסירי תודה לכם! והחברה הישראלית כולה חייבת לכם הוקרת תודה!"

"במקום הרביעי, נמצא נושא הרווחה, הבריאות וההוגנות הכלכלית. היכולת להושיט יד למי שצריך, ולתת למצטיינים לפרוח. אנחנו שם כשאנחנו מקיימים בממשלה את ההתחייבות לבנות שני בתי חולים בצפון ובדרום, כשאנחנו מצילים חיים גם באמצעות מערכת הביטחון בקורונה ברחבי הארץ, כשאנחנו קולטים עלייה בחיבוק מאתיופיה, מאוקראינה, ומרחבי העולם."

"במקום החמישי, נמצא הביטחון, והחוסן כולו. ואנחנו נמשיך להוביל מדיניות אחראית, מדינית וביטחונית, שתאפשר ישראל בטוחה וחסונה. בחזית ובעורף. חברים, בזכותכם, בזכות כל אחת ואחד שיושבים פה – ישראל חזקה יותר ועוצמתית יותר!"

את נאומו סיכם ואמר: "תודה לרמ"טים, לשרים, לחברי הכנסת שהם צוות מנצח ביחד עם היועצים, אנשי הלוגיסטיקה שהרימו את הערב הזה. תודה לצוות שלי, שסובל בשקט, וממשיך לצעוד. תודה גם לשותפים לאורך הדרך, לך גבי שנמצא איתנו פה, לעומר ינקלביץ ותהלה פרידמן. ותודה עמוקה לרוויטל אשתי. לנדב, נגה, ניר ונעם– אני אוהב אתכם!"