אאא

מאוסף פרטים ליחידה אחת

כל פעולה שאדם עושה בחיים, ככל שהוא מבין יותר את משמעותה – כך הוא עושה אותה הרבה יותר בשמחה, בהבנה, ובהתחברות. ליל הסדר הוא אוסף של הרבה הרבה פרטים: קידוש, ארבע כוסות, מגיד, מצה וכו'. גם ההגדה עצמה נראית לנו כאוסף של פרטים רבים, קטעים ועוד קטעים.

אם לא מבינים את המבנה השלם של הדברים – קשה להתחבר אליהם כראוי. לעומת זאת אם מבינים את המבנה השלם של כל הפרטים בליל הסדר, וכל פרט מקבל את מקומו ומשתבץ בתוך הסך הכללי – העשייה נעשית בשמחה ובחיבור.

ננתח איפה את הפרטים של ליל הסדר מתוך מבט על הסך הכולל שלהם: ראשית כל מתאספים ומכריזים על מהותו של היום. קידוש. אחר כך לפני הסעודה מספרים מה קורה היום, באיזה לילה אנחנו נמצאים. זה המקום של מגיד: מגיד הוא הקדמה לסעודה. לפני האירוע של שמחת החג שבו אנו חוגגים את היציאה ממצרים – אנחנו מספרים על מה אנחנו שמחים.

אבל לפני כן מתחילים לאכול סלט לפני הארוחה, כדי להדגיש שהיום לא אוכלים מיד אלא מספרים קודם. כלומר: אכילת ה"סלט" (כרפס) היא הכרזה מעשית סמלית: היום לא הולכים מיד לאכול. לפני הסעודה מתיישבים לספר. הנה אנחנו אוכלים משהו ארעי בכדי להתחיל לספר לפני הסעודה.

אחר כך מגיע התור של הסיפור. הסיפור הוא על מצה, לחם שעונין עליו דברים הרבה. מדוע? כי אנחנו לא מספרים סיפור, אנחנו חווים את הסיפור. אנחנו מדברים על המהות שלנו. אנחנו עם שיצא לחירות. פותחים את ההגדה ב"הא לחמא עניא". כלומר: בתחילת הסיפור אנחנו מסבירים מה זה מצה, שאותה מצה שאכלנו פעם כלחם לא מעובד כי היינו עבדים, אנחנו אוכלים עתה כבני חורין.

בתחילת ההגדה מסבירים כמה חשוב לספר, אפילו שכולם כבר יודעים את הסיפור. משום שמטרת הסיפור היא לא בכדי ליידע את מי שלא יודע, אלא בכדי לחוות את הדברים. אחר כך מסבירים שיש ארבעה דרכים איך להעביר את המידע לבני המשפחה, כל אחד כפי דרגתו. לכן ההגדה פותחת ב"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה".

אחר כך מתחיל הסיפור עצמו. הסיפור פותח ב"מתחילה עובדי עבודה זרה". משפט זה הוא הקדמה לסיפור. כאן אנחנו מסבירים את המשמעות של היציאה ממצרים: יציאת מצרים היא חלק מתוכנית שלמה שהקב"ה תכנן לבנות אותנו לעם. התחלנו עם עובדי עבודה זרה, והגענו למקום הכי גבוה להיות נבחרי ה'. אנחנו מודים לה' על כך שתמיד הוא עומד לצידנו ("והיא שעמדה"), ואז עוברים לסיפור עצמו. מספרים את הסיפור, מגיעים לסוף הטוב. מודים קצת לה', וניגשים אל הסעודה עצמה ואחר כך לדברי תודה לה'.

זו תמצית הלילה.

נשים לב כמה אנחנו זקוקים לעבודת ליל הסדר. יש לנו עולם של יהדות, מצוות ואיסורים ומחויבויות, אבל לפעמים חסרה החוויה הבסיסית של "להיות יהודי". את הקשר עם ה' אפשר ליצור על ידי התבוננות בבריאה, הכרת תודה על "האלוקים הרועה אותי מעודי", אבל הקשר עם היהדות, עם הסיפור של העם שלנו, קצת חסר. וזה התפקיד של הלילה הזה. לחוות את היהדות.

פעם בשנה לחשוב מחדש: מה זה יהודי? מה מטרת היהדות? איך זה התחיל? איך אנחנו קשורים לסיפור? שאלות פשוטות שלפחות פעם בשנה חייבים לחשוב עליהן.

כאילו בפעם הראשונה

בשביל לעשות זאת נכון צריך הכנה: ראשית כל מומלץ ללמוד את הפרשיות של יציאת מצרים. ללא פירושים, לקרוא רק את התורה. ולחשוב על מה שקוראים כאילו זה פעם ראשונה בחיים. קריאה "ראשונית" כזאת נותנת מבט חדש לחלוטין.

נשאל את עצמנו, כביכול קוראים פעם ראשונה: מה עומד מאחרי הסיפור של משפחת ישראל? נעקוב אחריהם ונראה שהם יורדים למצרים, מסתבכים, משתעבדים וכו'. פתאום יוצאים ביד חזקה. זה לא מובן מאליו, זה לא דברים שקורים יום יום. למה זה קרה? מי עשה זאת, ולמה? וזה בעצם האבות שלנו, השורשים שלנו.

אחר כך לחשוב מה זה בעצם אומר להיות יהודי. זה לא רק לקיים מצוות, זה ראשית כל להיות עם ה'. עם נבחר עם שליחות להפיץ את אור ה' בעולם.

ההכנות לחג

אנחנו מגיעים ללילה הזה אחרי שבועיים של עבודות והכנות. ראשית כל יש להרגיע את האווירה בבית, לייצר שמחה בעת ההכנות. התפקיד של אבי משפחה הוא ליצור שני דברים: חיבור אל הבית וחיבור אל הילדים. שתאהב את הד' אמות שלך, זה המקום של המשפחה שלך, ושתאהב את ילדיך, ושהם יאהבו אותך.

ערב פסח הוא זמן מצוין, להיות ברוח טובה, להשרות אוירה נעימה. לשוחח עם הילדים. היסוד הגדול הוא לעשות את כל המצוות ברוגע ובלי לחץ. המצוות צריכות לשמח. ביעור חמץ הבסיסי הוא לא כל כך קשה. המ"ב פוסק (תמ"ב סקל"ג) שפחות מזית מטונף קצת אין צריך ביעור.

כשמנקים ומבערים חמץ – לשמוח, לחשוב שהנה הרגע אני עושה מה שה' אומר. הוא אמר, ואני עושה, וזה חשוב לו, לא יאומן. לדבר על זה.

הגענו לערב פסח. בליל הבדיקה לא כדאי לבדוק מלמעלה. כדאי להתאמץ באמת, להוציא מגירות, שיהיה "מצב", להחביא את הפתיתים ולעשות מזה עסק, לשתף את הילדים: אתה רושם, אתה מוחק כל פירור שמצאנו, אתה עוזר לי להזיז את המקרר וכו'. כל הזמן להחמיא לבת הזוג, לזכור שהיא השותפה שלנו לעסק הכי נבחר בחיים: המשפחה. היא היחידה שאיכפת לה מהילדים שלך לא פחות ממך, והיא מטפחת את הבית של שניכם. להחמיא, להעריך, לחבב, לתת הרגשה של קירוב ורצון. בשריפת חמץ, לעשות עסק, חוויה, להוריד איתך את הילדים. ליהנות מהעניין.

הגענו לליל הסדר. חשוב לקשט את השולחן, אם יש ילד שיש לו חוש אסטטי – להפקיד אותו על העניין.

מגיע ליל הסדר עצמו. מנהג יפה ששמעתי, להודות בתחילת הסדר לאשה על כל המאמצים לפני החג.

העיקרון הכללי הוא - לחבר את החוויות הרוחניות לחוויות הגשמיות. באופן טבעי כל ילד אוהב את ההרגשה של בגד חדש או מתנה, יש להעניק את המתנה סמוך לחג, להעצים את שמחת החג.

סיפור יציאת מצרים

בקריאת ההגדה – ראשית כל להעניק תשומת לב לילדים, מה נשתנה וכו'. בהגדה עצמה לקרוא ולהסביר, לקרוא מהר חלקים שלא יוצרים ענין. להכין מראש סיפורים על יציאת מצרים, להשתדל לספר אותם באופן כמה שיותר קרוב לחיים. שנבין שעברנו כאן אירוע, שהקב"ה התערב לטובתנו.

עיקר הנקודה שצריך לשים לב אליה בסיפור היא שאנחנו מדברים על דברים מוחשים, שאירעו לפני זמן לא רב, על האדמה שעליה אנחנו דורכים, על ידי משה ואהרן, שתי דמויות מציאותיות, מול פרעה – גם כן דמות מציאותית. אנחנו מדברים על החיים. היו גם עשרת המכות, אבל הדברים כולם היו אנושיים ומוחשיים. להדגיש כל הזמן כמה אנחנו חשובים לה', כמה הוא אוהב אותנו, כמה הוא בחר בנו לעם. להזכיר שהסיפור הזה עובר במסורת מאב לבן, וכך אף אחד לא היה יכול להמציא אותו מתי שהוא, כי חווים אותו בצורה הכי חד משמעית.

הסיפור של יציאת מצרים צריך להיעשות באווירה נעימה, זורמת, חוויה של סיפור. לא בכובד ראש אלא בחיוך על השפתיים. לשיר במהלך ההגדה, ולשיר הרבה בהלל. להסביר שהלילה הזה נהיינו לעם, ה' בחר בנו, והודיע לעין כל שיש לו אומה נבחרת. אנחנו חלק מהסיפור היהודי שמקיף את כל העולם ובעבורו נבראו שמים וארץ.

עצות מעשיות נקודתיות

לא כדאי להאריך כשמזהים עייפות אצל בני הבית. לתת זמן ניכר לשולחן עורך.

ארבע כוסות – למהול לפחות קצת יין, שתהיה קצת השפעה. המטרה של ארבע כוסות היא "חירות", שמחה, תחושה של שחרור וחדווה פנימית.

כזיתים – לא להגדיל את השיעורים, אפשר לסמוך על הסטייפלר ששיער לפי כף יד פתוחה (כמובן הדבר תלוי בעובי המצה, ויש להתייעץ במורה הוראה). מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל אמר ששיעור כזית בזממנו הוא קופסת גפרורים, זה לא יוצא הרבה. בכורך ואפיקומן לכאורה אפשר להקל על השיעור הקטן של כזית (לילדים), כפסק המ"ב שבדרבנן יש לסמוך על השיעור הקטן.

המטרה שלנו היא להגיע לחיבור אל היהדות. יש לדעת שזה בהישג יד, אם מתנהלים ברוגע. הקב"ה ציווה עלינו לעשות לילה חווייתי, עם הרבה שמחה, אוכל ושירה, וזכירת הסיפור.

זה בהישג ידינו, ובדרך כלל גם מצליחים בזה, גם אם לא רואים מלאכים.

לקבלת גיליון חלקי בעמלי המלא, שלחו בקשה לכתובת הדוא"ל: [email protected]