אאא

שמה של פרשת השבוע היא 'אֱמֹר'. המילה 'אמור' מתארת מצב של דיבור בלשון רכה ונעימה. התורה מצווה לנו בכך לומר דברים טובים על הזולת ולא לדבר רע על הזולת. העניין מתחבר גם עם יום ל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו. ביום זה פסקו למות 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו במגיפה מסתורית היות ולא נהגו כבוד איש ברעהו, למרות שכולם היום גדולים בתורה וביראת שמים.

נשאלת שאלה מתבקשת: הייתכן שדווקא תלמידיו של רבי עקיבא שלימד וחינך את תלמידיו למצוות " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ " נכשלו בכך? אלא שלכל אחד מהתלמידים הייתה שיטה ודרך משלו באהבת ישראל, וכל תלמיד היה בטוח שדרכו היא הנכונה. לכן, כל אחד ניסה לשכנע את חבריו בצדקתו, וכתוצאה מכך נפגם אצלם ערך כבוד הזולת.

העונש שהומט עליהם היה קשה מאד, ובימים שבין פסח לשבועות נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידים, וביום ל"ג בעומר נעצרה המגיפה. מאז ועד היום נחשב יום ל"ג בעומר ליום שמחה, אך גם של מוסר השכל חשוב המלמד אותנו להתחזק באהבה שבין איש לרעהו ולהיזהר בכבוד הזולת, גם אם דעתו שונה מדעתנו.

לאחר המגיפה הגדולה נותרו לרבי עקיבא חמישה תלמידים, שהמשיכו את תורתו, ואחד מהם היה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, שיום פטירתו חל ביום ל"ג בעומר. הוא ביקש מתלמידיו שישמחו ביום ההילולא שלו. דווקא בתקופה זו אנו זקוקים להרבות באהבת ישראל אמיתית וכוחנו באחדותנו.