בצל קואליציה שברירית

בנט יפתיע - ויהיה חזק מביבי? // אלי שפירא

לצד המצב הביטחוני השברירי, עומד גם בנט במצב פוליטי שברירי. אלי שפירא בטור חדש מנסה להבין - האם דווקא בגלל המצב השברירי בו בנט נמצא - ייצא חזק מביבי (פוליטי, דעה)

אלי שפירא | כיכר השבת |
כותב השורות (צילום: ללא קרדיט)

כבר כמה ימים מתרוצצת במוחי מחשבה, שיש לפחות 30 מנדטים שיכריזו עליה כמחשבת פיגול אסורה, אך אינני סבור כי פיגול מחשבתי, אלא רציונל כזה, רגיל. מבט מפוקח על המציאות המורכבת שלנו כאן.

אני לוקח בחשבון שאלה לא המילים הכי פופולאריות, ואני גם מבין שאולי אני שוגה פה ושם, אבל איך אמר אותו מפגין בהפגנות השבת בבר אילן שצעק ללא הרף? "כשכואב אז צועקים" הוא אמר, אחרי שקיבל בעיטה מסוס משטרתי, ואז חטף תשעה קבין של נוזל כחול מבואש משטרתי, ולחש, "כשרטוב אז מצטננים".

אז אתעלם באלגנטיות מחוסר היכולת הכרוני שלי להגיע לפואנטה, ונקווה לטוב.

זוכרים את מחשבת הפיגוע מלמעלה- דוגמה? בבקשה. כשביבי (בנימין) נתניהו היה מחוץ לממשלה, אי שם ב-2010, הוא נסע לאשקלון המופגזת, (בתקופה שכיפת הברזל טרם באה לעולם) ואמר בקול הבריטון ושפת הגוף המשכנעת שישראל תשמיד את שלטון חמאס. "תמוטט" הייתה המילה, באותו נאום.

אותו ביבי, המושיע שממתין בשערי רומי, ועוד מעט יגיע אל גשר המיתרים בירושלים רכוב על חמור לבן, ירים את המטה ויזעק: "אני שחררתי את יחיא סנוואר בעסקת שליט". נרענן לבעלי הזיכרון הקצר. ביבי מלך ישראל שחרר תמורת חיל אחד 1100 מחבלים (לערך), שטבחו עד כה בעשרות יהודים.

סתם בשביל הידע הכללי- האסיר מספר אחת, רב המרצחים יחיא סנוואר, העומד בראש הזרוע הצבאית של חמאס, עומד על הבמה בעזה, בחולצה עם שילובי צבעים מבית עזה, וצווארון בגזרת שנות השישים, אותו צורר יהודים שנעצר ונכלא למאסר עולם מאחורי סורג ובריח- על מנת שלא יראה אור יום לעולם, אותו יחיא סנוואר, הגיש את הידיים לסוהר שהסיר ממנו את האזיקים, החזיר לו את בגדיו בשילובי צבעים עזאתיים טרנדיים איתם נעצר, וכך, יצא סנוואר הוא וחמשת שיניו המתפוררות, אל החופש. כלומר- לעזה. ובזכות מי? נכון. בזכות בנימין נתניהו.

בחאן יונס הוא התקבל כמלך השאהידים, ומיד נבחר לעמוד בראש הכוח הצבאי של חמאס. סנוואר והיום הוא איום ממשי על מדינת ישראל, עומד חופשי על הבמה בעזה, צועק ומעודד את ההמון המשולהב להציל על אל עקצא (להציל ממי? ממתנחל תמהוני עם כבש תמהוני לא פחות? אולי שמישהו יציל את הכבש)

כך או כך, בנימין נתניהו שחרר לחופשי את סינוואר, ועם הצורר הפלסטיני- עוד 1,100 מחבלים לחופש נולדו, ומאז הם רצחו כמה מאות יהודים. –אבל יש תמורה בעד העוולה: ביבי קיבל תמונה שלו לוחץ יד בחום לגלעד שליט הכחוש. תמונה היסטורית.

למחרת על כל העיתונים, בישראל, ובעולם כולו, מתנוססת תמונתו של גיבור ישראל, בנימין נתניהו לוחץ את היד הכחושה של שליט. תאמרו עליו מה שתאמרו, אבל זה מנהיג שיחקק בספרי ההיסטוריה המדינית העולמית לצד צ'רצ'יל ובוריס ג'ונסון.

אחרי לחיצת היד והפלאשים, הוא יסע לכנס בחירות של הליכוד שם יתנגן המנון המפלגה לתשואות הקהל שגילו הממוצע הוא 80.

"הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש, הליכוד זה נכון.

רק אחד יכול (ביבי כמובן אלה מה) מול כל השמאל, הליכוד,

הליכוד זה נכון.

וכך חוברת לה המוסיקה טהורה וחפה מכל שקר, מניפולציה, הופכת לבת ערובה בידי מילים שנכתבו על ידי אשפי השקרים והספינים. רק אחד יכול מול כל השמאל, חוזר הפזמון, וביבי מדושן עונג, כבר רואה את הממשלה בכיסו. עם מנסור עבאס.

הלוא הוא ביבי, האחד- יכל מול כל השמאל, ושחרר למעלה מאלף מחבלים, ובהם את יחיא סנאוואר, ואת חוסם בדראן, עוד ארכי רוצח יהודים, ועוד כאמור יותר מאלף.

אותו ביבי שבאופן קבוע מבחירות לבחירות העדיף את שותפות השמאל על מפלגות שהן ימינה מהליכוד.

פעם, כשיאיר לפיד היה מראיין בתקשורת ולא שר חוץ, וביבי, היה.."אזרח מודאג" שסיים את הקדנציה הראשונה, ורצה לחזור אל כס הרוה"מ, אך בולדוזר גדול בשם שרון חסם אותו, שאל יאיר את ביבי- "איך היית רוצה שיזכרו אותך?"

ביבי היישיר מבט כריזמטי– עשה פאוזה של שלוש שניות כדי לייצר מתח ואז הפטיר: "אני רוצה שיזכרו אותי כמגן בטחון ישראל" –הוא היישיר מבט נחוש למצלמה.

אהוד אולמרט הוא לא כוס התה שלי, גם הוא אני אשתה אותה על הפנטהאוס של מגדלי הולילנד. הוא גם לא מגן ביטחון ישראל. כלומר- הוא לא כינה את עצמו כך. אבל הוא ניסה.

ובקצרה כאשר נחטפו חיילים בהר דב בשנת 2006 , אולמרט פתח על נסראללה "את שערי הגיהנום" כמאמר הביטוי , והמציא את המילה "כתישה" כאשר כתש את בירות, ללא רחם, כל בניין חדר או מבנה ברובע דאחיה הנשלט על ידי חיזבאללה.

כאשר קונדוליסה רייס מזכירת המדינה של הנשיא בוש באה ארצה לעצור את הפיכת בירות לעיי חורבות, אולמרט הודיע לעוזריו לעכב את המזכירה ביממה, עד לפגישה עימו. הקוראים הצעירים יותר אולי לא יזכרו, אבל בסוף, נשיא לבנון- פואד סניורה שמו, יצא אל המצלמות אוחז בדגל לבן, ומתייפח מבכי, ומתחנן מול העולם- תעצרו את ישראל, אנחנו נכנעים.

אותו אולמרט ב 2009 פתח את שערי הגיהנום על רצועת עזה במבצע המכונה "עופרת יצוקה", ובמכה הראשונה הטיל על רצועת עזה 500 טון חומר נפץ. בשבוע הראשון תקף מהאוויר בלי הפסקה, בשבוע השני הכניס את כוחות הקרקע, וגבה מרצועת עזה למעלה מ 2,000 מחבלים מתים. זה 2000 מחבלים מתים מול 1,100 מחבלים משוחררים מהכלא. חשבון שכזה.

ואגב, אולמרט לקח החלטה מהירה והשמיד את הכור הגרעיני שסוריה הייתה בשלבי הקמה מתקדמים שלו.

מאז- מלחמת לבנון השניה, גם כשנסראללה בשיחות סגורות הודה כי לא שיער בחלומות הכי פרועים שלו, שישראל תגיב בכזאת עוצמה, קנתה ישראל שקט בטחוני מוחלט בגבול הצפוני. 16 שנות שקט מוחלט.

אכן, בשנים האלה חיזבאללה התחמש. גם ישראל, האמינו לי. אפשר רק לקוות כי "מגן ביטחון ישראל" לא ינהל את המערכה הבאה מול חיזבאללה.

זוכרים את המספרים של אולמרט? אז במבצע שומר החומות שניהל ביבי, חוסלו 286 מחבלים. ובזמן שטראמפ בבית הלבן נותן לביבי את כל הקרדיט הבינלאומי לעשות את העבודה בעזה, ביבי אכן עשה את מה שהוא יודע- לסיים את הלחימה כמה שיותר מהר, ולרוץ למצלמות ולספר על ההצלחות הכבירות של המבצע. אגב בשומר חומות צה"ל הפציץ מהאוויר בניין אחד גדול בעזה, ואת תמונות הבניין הקורס שידרה התקשורת בלופים, מן עידוד דהוי לצופים. "תראו חברה, איך אנחנו מפציצים את אותו הבניין".

ב 2001 יצא אריק שרון למבצע חומת מגן. נכון, זה לקח יותר מידי זמן ונרצחים, אז כשהאינתיפאדה השתוללה ודם יהודי זרם ברחובות ירושלים כמו נהר של קידוש השם. אבל כשאריק החליט לצאת למבצע חומת מגן, הוא כבש את ג'נין, תול כרם ושכם תוך יומיים, חיסל לחלוטין את צמרת החמאס שפעלה שם, פנה לרמאללה, שם הורה לטנקים לכתר את המוקטעה, מקום מושבו של עראפת, וגם ניתק אותה מהחשמל.

אין לי שום אמפטיה לשרון אחרי מעשה הגירוש הנורא, אבל הייתי שולח את ביבי להשתלמות אצל אריק, ללמוד איך מייצרים תמונת ניצחון כשעראפת מכותר ברמאללה יושב בעלטה ומתלונן על היאהוד שהתחרפנו לגמרי.

אחד אחרון- גורמים בכירים מאוד במערכת המדינית סיפרו לי באחת הכתבות שערכתי, שכאשר טראמפ הכריז על העברת השגרירות לירושלים, ביבי התנגד, וניסה להניא אותו מהמהלך, שכן העברת השגרירות עלולה להצית בירושלים גל טרור והפגנות. טראמפ התעקש.

תקצר היריעה להמשיך ולחדד את הפואנטה שלדעתי הובנה, וזה האחרון לסיום. נחזור שוב למבצע שומר חומות. מטחי טילים נורו ללא הרף על שדרות, אשקלון, אשדוד, באר שבע. כן, גם עלי.

זכור לי היטב אותו הרגע כאשר אני ושני ילדיי יושבים על פיצה בשכונת רמות ירושלים, כשאזעקה עולה ויורדת גורמת לבהלה מטורפת וביתי בת ה 8 רועדת מפחד ומסרבת לעזוב אותי. את הדוקטורינה של "תירו על אשקלון ועד אשדוד כמה שבא לכם, אבל עד תל אביב" המציא נתניהו.

הפעם זאת לא הייתה תל אביב, אלא בירת ישראל, שמותקפת על ידי טילים. אז בא הרגע שבו נתניהו כבר לא יכל להבליג. הוא כינס את המטכ"ל בבוקר בקריה, והורה למפקד חייל האוויר לתת פקודה לשלושה מטוסי אף 15 לצאת לגיחה מעל עזה, ואז- הם החריבו בניין. תראו ביוטיוב. זה משודר עד עכשיו בלופ.

אני בטוח שאינספור אזרחים עדיין מתגעגעים ומייחלים לשובו של ביבי בלשכת ראש הממשלה, והטור כמובן לא עוסק ב "ביביזם- קווים לדמותו". אלא בעובדות פשוטות ורציונל מהצד הימני של המפה.

המצב הבטחוני מבעבע. עימות מול עזה בדרך. יש לי תחושת בטן, שבנט, דקות בטרם יצלול אל מצולות אוקיינוס ההיסטוריה הפוליטית, והציבורית- הוא יצא למבצע ראווה מול האוייב העזתי, במהלכו הוא ימקסם את היכולות ההתקפיות של צה"ל, ואולי מרוב זעם ותסכול על אחוז החסימה, לראשונה מזה שנים- אנחנו נראה פה, המילה הזאת שכולם שכחו, כן, אולי- אנחנו נראה פה ניצחון והכרעה על חמאס.

הים הוא אותו ים, וסינוואר הוא אותו סינוואר. אבל בנט הוא לא ביבי. מה זה אומר? ימים יגידו. והם ממש קרובים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר