אאא

19:00 בערב, הטלפון מצלצל. על הקו: הראל הרשקוביץ - דובר צה"ל למגזר החרדי. "אתה יכול להגיע לפנות בוקר למשהו מעניין?", הוא שואל מיד.

"משהו מעניין?", אני משיב, "בוודאי שכן".

וכך מצאתי את עצמי ב-3 לפנות בוקר, בנסיעה ארוכה בדרך לצפון. כעבור מספר שעות, הגענו אל היישוב משגב עם.

   עוד ב'משה מנס בודק גבולות' >>

זריחה מדהימה עולה על הרי נפתלי, אבל מחוץ לשער האחורי - רחש בחש. חיילים, ג'יפים, טנקים, וגם D9 אחד מפלצתי. החיילים מכונסים בתוך מאהל לתדרוך. דיונים על גבי דיונים. מה עושים ואיך. לומדים ומדברים על מקרים ותגובות - מה אם קורה ככה ומה עושים אם יקרה ככה...

"אתה הולך להיכנס עם הכוחות למובלעת מעבר לגדר בלבנונית", התבשרתי. 'מה העניין בכל זה?', תהיתי עם עצמי, 'זה הרי שטח שלנו, ואם כל-כך מסוכן להיכנס - אז בשביל מה?!'. אלא שהמציאות הראתה לי, מקרוב, עד כמה זה מורכב ומסוכן אך גם עד כמה זה חשוב והכרחי.

"זה חלק מפעילות ההגנה שלנו", הסביר לי מ"פ ציפורן, סרן שמואל מרמור, "כשצה"ל בשנת 2000 נסוג מלבנון האו"ם, בשיתוף עם מדינת ישראל, קבע את 'קו נסיגת כוחות צה"ל' וסימן אותו בחביות בצבע תכלת - צבע של דגל האו"ם - הקו ידוע כ'קו הכחול'. יש כמה כמה שטחים מחוץ לגדר הנמצאים עדיין בתוך הקו הכחול שהם שטח ישראל, שטחים כלואים.

"אחת לכמה זמן כחלק ממשימת ההגנה, אנחנו נכנסים לשטחים האלו וממשים את הריבונות. זה גם לצורך ההגנה והמוכנות שלנו למלחמה".

"אני נכנס לשם בדיוק כמו שאני נכנס למלחמה", הוא מרגיע אותי.

אחרי הכנות ארוכות אני מצוות למג"ד 75, סא"ל יעלי קורנפלד במטרה להיכנס אתו פנימה.

"שלום וברכה. אני מגד הרכס באוגדה 91 ממשגב עם, מכאן, עד מרחב דישון רמות נפתלי", הוא מציג את עצמו בחביבות.

בתדרוך
בתדרוך
הגדלה

בסך הכל שקט כאן? אני מתעניין...

"נכון לעכשיו שקט ורגוע, יפה, שמש, גפנים וחקלאות. המשימה שלנו שימשיך להיות שקט. אבל צריך לזכור שהשקט הזה מתעתע, בשניה אחת הכל יכול להתהפך".

לדבריו, "אנחנו בנוהל קרב מלא. טנקים, צלפים, תצפיות, D9 ולוחמים עם כדור בקנה ואצבע על ההדק. יש עדכון שהלבנונים מחכים לנו. הטנקים כבר בחיפוי".

אנחנו יוצאים לדרך.

כוח ראשוני נכנס דרך שער אחד, ואני מתחיל בהליכה על ציר הביטחון, בדרך לשער נוסף. יש מתח באוויר, דיווחים על אנשים נוספים המגיעים להשקיף ולתעד מהצד השני. כל הזמן יש דו שיח רציף בין המפקד לחפ"ק האחורי. בכל רגע נתון המ"פ צריך לדעת מה האיומים ומול מה הוא מתמודד.

שוב עוצרים, ושוב דיווחים. סורקים כל אבן חשודה. "זה יכול להיות מתנות שהם הטמינו לנו".

שימו לב, צלמי החיזבללה במרחק נגיעה
צלמי החיזבאללה במרחק נגיעה
הגדלה

נכנסנו, זה השלב שהטנקים עוקפים אותנו. רעש מחריש אוזניים. מולנו על ההר המון אנשים. צבא לבנון או כפי שהוא קורא להם - צלב, אנשי האו"ם והמון אזרחים שעומדים ומתעדים.

"אלו לא סתם אזרחים", מסביר לי המפקד, "אלו אנשי חיזבאללה. אנחנו מכירים אותם, הם עוקבים ומתעדים אותנו. ברגע אחד הכל יכול כאן להתהפך".

לפתע - עצירה. כולם בולמים.

"רדו לקרקע", מורה המפקד בדרמטיות.

הסיבה: מספר אנשי חיזבאללה על אופנועים מתקרבים וגם רכב שמתקרב בצורה חשודה.

רחפן מועלה לאוויר, המון דיבורים בקשר, דיווח על חייל צלב עם מטול RPG.

 (צילום מתוך הטוויטר של כתב אל מנאר, עלי שועייב)
(צילום מתוך הטוויטר של כתב אל מנאר, עלי שועייב)
הגדלה

ממתינים מספר דקות, והמפקד מורה לי לצאת. "זה הפך למסוכן מידי עבורך", הוא אומר, "בוא ניקח אותך לסיור עילי בג'יפ, תוכל לראות את התמונה הגדולה". אנחנו יוצאים בהליכה לאחור וטנק שמכוון את התותח לכיוון ההתקהלות, מחפה עלינו.

יצאנו, נושמים לרווחה. אנחנו עולים לג'יפ, נסיעה קצרה על ציר הביטחון אל מיקום גבוה ואנחנו משקיפים אל המובלעת מלמעלה. אני מתבונן, עשרות רבות של אנשים במרחק יריקה. עכשיו אני מבין מה הוא התכוון על נוהל קרב ולמה זה הכנה לדבר האמיתי. האתגר של התיאום בין כל הכוחות, הדיווחים בקשר. יעלי גם מסביר לי איך מתארגנים למבצע הזה. מה זה הלבשת שטח, מה זה מכלולים ואיך חיילי צה"ל מדמים אויב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חזרנו אל מאחורי הגדר, עוד קצת דיבורים, ממתינים שכל הכוחות יצאו בשלום. ברוך השם עבר בהצלחה. אני מקבל אישור להוריד את האפוד הקרמי והקסדה ומתכונן לצאת חזור בנסיעה הביתה, לפתע הודעה מפתיעה: "חיזבאללה תיעד אותך".

"אותי?", אני תוהה. כן כן, אנשי המודיעין של החיזבאללה ואנשי רשת 'אל מנאר' - רשת הטלוויזיה של הארגון, הפיצו תיעודים ותהו לגבי האיש והמצלמה הנסתרת שהחזיק. הם זריזים.

עד שאקבל את האישור של הצנזורה שלנו שגם מוחקת ומשתיקה חלק גדול מהתיעוד שלי, כמובן מסיבות טובות של בטחון מידע - נוכל לפרסם את הצילומים שלהם. בהמשך הם גם עלו עלי ובחרו את התמונה הכי מוצלחת שלי מהפייסבוק.

מאחורי הגדר
מאחורי הגדר

תודות: לאמיתי אברמוב דוצה 769 (סתם סתם, דו"צ מתעד קרבי) להראל השקוביץ, למרמור, לקורנפלד, למתעד ולעורך ידידיה כהן.