אאא

1:

״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן..״.

שואלים המפרשים, מדוע פתח משה ב״אלה הדברים״, לשון שלא נאמרה עד כה, ולא פתח כבדרך כלל כלשון ״וידבר משה אל כל ישראל ויאמר אליהם״?

מסבירים, משה רבנו בחר לפתוח בעוון המרכזי שיש לעם ישראל, ענייני לשון הרע.

לכן כתוב:

״אלה״ - ראשי תיבות ״אבק לשון הרע״.

״הדברים״ - הדברים שיוצאים מתוך הדיבורים.

״אל כל ישראל״ - דברים אלו קשורים לכל עם ישראל ללא יוצא מהכלל, כמו שמעידה עלינו הגמרא (בבא בתרא קס״ה): ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, רוב בגזל (רש״י מסביר שהכוונה כעין גזל שמורין להיתרא במשא ומתן לעכב איש מריוח הראוי לו לחברו), מיעוט בעריות והכל בלשון הרע״.

הגמרא מסבירה שם שאין הכוונה חס ושלום שכל עם ישראל ללא יוצא מהכלל חוטאים בלשון הרע ממש, אלא שכולם נגועים ב”אבק לשון הרע”.

״אבק לשון הרע״ נמצא בדרך כלל בשיחות השוטפות שלנו, בלי לשים לב רגילים אנו לדבר הרבה אחד על השני, אפילו בלי להתכוון להזיק, סתם מדברים.

חשוב לדעת שאפילו מילה אחת מיותרת שאנחנו אומרים על מישהו, יכולה לגרום לשומעים אותה להבין ממנה עליו משהו לא טוב.

הגמרא שם ב״בבא בתרא״ מוסיפה שאפילו לשבח מישהו נקרא אבק לשון הרע, כי בין השורות אנחנו גורמים לשומעים להבין גם דברים שאינם טובים.
וכלשון הגמרא: ״דתני רב דימי אחוה דרב ספרא, לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו״.

לכן פתח הכתוב ב״אלה הדברים״ - כדי להתחיל בנושא העיקרי שכדאי לכולנו להתחזק בו, אבק לשון הרע.

2:

לא סתם החליט משה לפתוח את דברי התוכחה שלו בנושא החשוב הזה.
מהרגע הראשון שיצא מארמון פרעה, נתקל משה בלשון הרע.

ביום הראשון ראה איש מצרי מכה איש עברי, אמר שם מיוחד והרגו.

ביום השני יצא לראות בשלום אחיו, ראה איש עברי מרביץ לרעהו וגער בו ״רשע למה תכה רעיך״?

השיב לו הרשע: ״הלהרגני אתה אומר..״ - האם אתה רוצה להרוג אותי על ידי שם כמו שהרגת אמש את המצרי? והלך להלשין לפרעה על משה.

אמר משה: ״אכן נודע הדבר״ - תמיד הייתי תמה מדוע עם ישראל כל כך סובלים ורק עכשיו נודע לי מדוע, כי יש בינהם לשון הרע ורכילות.

לכן: ״אלה הדברים״ - הדבר העיקרי שאיתו כדאי לפתוח בדברי חיזוק לעם ישראל, ״אלה״ - אבק לשון הרע.

3:

שבת זו נקראת ״שבת חזון״, על שם ההפטרה שנקרא בה השבת: ״חזון ישעיה בן אמוץ..״.

ישנם עשרה לשונות של נבואה, אחד מהם הוא לשון ״חזון״.

בספר ״אהבת יונתן״ של ר׳ יונתן איבשיץ זצ״ל, מסביר ש״חזון״ הוא ראשי תיבות של ״חציו זעם וחציו נחמה״.

צריך להבין מה בנבואה זו ה״זעם״ ומהו ה״נחמה״.

ה״מגיד מדובנא״ מביא את דברי ר׳ חיים ויטאל בספר ״ליקוטי תורה״ על האמור ב״ישעיה״ (פרק ו׳ פסוק ח׳): ״ואשמע את קול ה׳ אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני״.

ישעיה הנביא שומע את קולו של הקב״ה ששואל ״את מי אשלח ומי ילך לנו״, ומייד עונה לקב״ה ״אני אלך״.

שואל ר׳ חיים ויטאל, הרי יש פה בפסוק שני עניינים, האחד - ״את מי אשלח״ והשני - ״מי ילך לנו״.
שליחות - כשמישהו שולח מישהו אחר
הליכה - כשאדם הולך באופן עצמאי.
אם כן, לאיזה מהם מתכוון פה הקב״ה?


עוד שואל, ״את מי אשלח״ - משמע לשון יחיד
״ומי ילך לנו״ - משמע לשון רבים.
גם פה צריך להבין, לאיזה מהאפשרויות מתכוון הקב״ה.

4:

מסביר ר׳ חיים ויטאל, כשהקב״ה משפיע לישראל טובה, הוא עושה זאת לבד באופן עצמאי.
לעומת זאת, כשרוצה לעשות חס ושלום רעה, נמלך יחד עם בית דינו, כמו שכתוב על סדום: ״וה׳ המטיר״ - אומר שם רש״י, כל מקום שנאמר ״והשם״ - עם ו׳ החיבור - פרושו - ״הוא ובית דינו״.

אם ככה, יש בנבואה זו של חזון ישעיה זעם ונחמה.
״חציו זעם״ - הוא ובית דינו
״חציו נחמה״ - הוא לבדו - ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״

לכן, כשישעיה שומע את קול ה׳ אומר ״את מי אשלח״, הקב״ה שולח אותו באופן ישיר להשמיע דברי נחמה.

שהקב״ה שואל ״מי ילך לנו״, הכוונה לדברי התוכחה.

אכן בחזון ישעיה אפשר למצוא את שני העניינים, בהפטרה שלנו יש את ענייני הזעם ובהפטרות הבאות יש דברי נחמה, שבע הפטרות של דברי נחמה.

5:

כמה מילים שכדאי לדעת אודות הנביא ישעיה.

הוא היה הסבא של מנשה המלך, זה שהעמיד צלם בהיכל, זה שבגללו נחרב בית המקדש הראשון.

מסופר על ישעיה שהגיע בשליחות לחזקיה המלך כדי להוכיח אותו על זה שלא נשא אשה, וכדי לבשר לו שבשל כך נגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה שהסיבה שהוא לא התחתן עד עכשיו, כיוון שיודע הוא ברוח קודש שאם הוא יתחתן, עתידים ילדיו להיות לא טובים.

ענה לו ישעיה, שאסור לו לחשבן חשבונות שמים ולא טוב עשה שלא התחתן, לכן נגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה שהוא מקבל את תוכחתו וביקש ממנו לתת לו את בתו לאשה.

ישעיה ענה לו שהוא לא מסכים לתת את בתו למישהו שנגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה, מקובלני מבית אבא (דוד המלך) שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל לו להתייאש מן הרחמים.

חזקיה מבקש ממנו לסיים את הנבואה ולצאת מהבית.

ישעיה עזב את הבית וחזקיה המלך הסב פניו אל הקיר והתפלל חזק מעומק הלב לקב״ה שיסיר ממנו את גזירת המוות.
חז״ל אומרים שהכתוב ״ויסב חזקיה פניו אל הקיר״ בא ללמד שהתפלל מקירות לבו.

הקב״ה שמע את תפילתו והוסיף לו חמש עשרה שנות חיים.

הלך חזקיה וביקש שוב מישעיה שיתן לו את בתו לאשה, ישעיה הסכים ונולדו לחזקיה שני ילדים, רבשקה ומנשה.

רבשקה מת בצעירותו.

בגיל ארבע עשרה נהיה מנשה מלך יהודה, לאחר שאביו חזקיה מת.

הוא היה רשע והכניס צלם לבית המקדש.

6:

יום אחד הגיע מנשה המלך אל סבו ישעיה הנביא, שאל אותו שלוש שאלות מקנטרנות על דברים שאמר ישעיה, דברים שלכאורה סותרים את מה שכתוב.

שאלתו הראשונה היתה, איך אתה התנבאת ״וראיתי את ה׳ יושב על כסא רם ונישא״, בעוד משה רבנו אמר ״כי לא יראני האדם וחי״?
עוד שתי שאלות שונות הוסיף ושאל מנשה את סבו.

ישעיה בחר שלא לענות לו כי העדיף שמנשה יהיה בחזקת שוגג ולא מזיד, ידע ישעיה שגם אם יענה ויסביר את שאלותיו, ימשיך מנשה נכדו ברשעותו במזיד, ועדיף שיהיה שוגג.

מה עשה ישעיה, ברח ממנשה נכדו ובעזרת אחד משמות הקודש נכנס ונבלע בתוך גזעו של עץ.

ניגש מנשה לעץ וניסר באקראי ללא אפשרות לדעת באיזה חלק של גופו של ישעיה יפגע המסור.

המדרש מספר שהוא חתך אותו בדיוק בפיו.

עונש זה הגיע לישעיה מידה כנגד מידה בגלל כמה מילים בהם קיטרג על עם ישראל.

7:

כתוב בישעיה (פרק ו׳ פסוק ה׳) ״ואמר (ישעיה), אוי לי כי נדמיתי (שאני הולך למות בגלל שראיתי פני שכינה) כי איש טמא שפתיים (בעל עברות) אנכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב, כי את המלך ה׳ צבאות ראו עיני״

ממשיך ישעיה ומספר: ״ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת) במלקחיים, לקח מעל המזבח, ויגע על פי (עם הגחלת) ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך (שדברת רע על ישראל) וחטאתך תכופר״.

כתוב במדרש בשיר השירים (רבה פרק א׳) שנזף הקב״ה בישעיה הנביא, בנפשך אתה רשאי לומר ״כי איש טמא שפתיים אנכי״, אך על בניי אתה אומר שהם ״עם טמא שפתיים״ ?
בניי האהובים שאמרו ״נעשה ונשמע״, בניי האהובים שמקדשים אותי כל יום בוקר וערב באמירת קריאת שמע, על בניי אין לך רשות להוציא לעז!

שואל ה״באר משה מאושרוב״, הרי ישעיה התבטא על ישראל במילים הרבה יותר חריפות מאלו, בהפטרה שלנו השבת הוא אומר ״הוי גוי חוטא עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים..״ ועוד כהנה וכהנה, למה על דבריו אלו הקב״ה לא מעניש אותו?

מסביר ה״באר משה מאושרוב״, כשפונה ישעיה לעם ישראל כדי להוכיח אותם, אכן ככה צריך לדבר אליהם, בזעם.
אבל כשהוא בא לדבר על עם ישראל בפני הקב״ה, עליו לדבר עליהם רק דברי שבח, עליו לסנגר עליהם ולהגיד כמה הם טובים יחסית לעמים אחרים.

(דברים אלו שמעתי באחד משיעוריו המופלאים של הרב ברוך רוזנבלום, מציע אני לשמוע אותם מהמקור עצמו)

8:

בימים אלו בהם זקוקים עם ישראל לאהבת חינם ושלום בית כמו אוויר לנשימה, רציתי לפנות מהלב לבצלאל סמוטריץ ולאיתמר בן גביר.

רואה אני בכם אנשי אמת יראי שמים.

ניכר ששניכם מוסרים נפש לטובת כלל עם ישראל.

דווקא ממקום מיוחד זה, יש לכם הזדמנות גדולה לעשות קידוש ה׳.

נמצאים אנו לאחר ארבע מערכות בחירות בהם ראינו הבטחות שהופרו, שותפויות שהתפרקו, מילים לא ראויות שנאמרו ונכתבו תדיר כפינג פונג הרסני, ימים של שסעים חברתיים.

בצלאל ואיתמר, שניכם יראי שמים, ככה זה נראה לפחות, שניכם יודעים טוב שאבאל׳ה רואה מלמעלה הכל, לא רק את המעשים אלא אפילו את המחשבות האמיתיות הכי עמוקות.

בואו ותעשו לנו חוויה מתקנת שתרפא לכולנו את הנפש הפצועה, בבקשה הראו לנו איך אמורה להיות שותפות אמיתית של אהבה והערכה הדדית, של פחות גאווה ויותר ענווה, פחות קנאה ותחרות ויותר ויתורים של אחריות.

בואו ותראו לכולנו שדרכה של תורה, דרכם של יראי שמים רצופה במידות טובות ומעשים טובים.
הראו לנו שמול עינכם אתם רואים את צרכי עם ישראל ולא את צרכיכם הפרטיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זכרו שכשתוותרו אחד לשני, הצד המוותר לעולם לא יפסיד, אולי רק לכאורה, אולי רק הפסד שאין סופו להתקיים ולהשפיע לרעה על בעליו.
זכרו שהצד המוותר עתיד לקבל המון שכר, גם במיידי פה בעולם הזה, ולהבדיל בהמשך בעולם הבא.

הביחד שלכם יהיה מאד חזק אם הוא יהיה אמיתי, תמחקו מחייכם את מידות הקנאה, התאווה והכבוד.
את מקומם תמלאו במידות של יושר, ענווה וחברות.

בואו תראו לעם ישראל איך אמורים להתנהג דתיים אמיתיים, יש לכם הזדמנות לרפא אותנו.

9:

טור זה הוא לעילוי נשמת קרובי היקר והאהוב יהודה מלדינר זכרונו לברכה שהיום חל ה״שנה״ שלו.
ליהודה היתה דרך ארץ, ענווה, אהבה מיוחדת לאשתו ומשפחתו וכבוד בסיסי לכל אחד.
בכל פעם שזכיתי להיות בקרבתו, נפעמתי מנועם הליכותיו וממידת האצילות שאפפה אותו.

 

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי