פרק ג': רבות נכתב על יהודה המכבי שצדקותו וגבורתו הצילה את עם ישראל מכליה כפי שכותב הרמב"ם: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם... עד שריחם עליהם אלהי ישראל והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל על מאתים שנה עד החורבן השני" (הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"א).
לא ניגע כרגע בשאלה הידועה, היאך הרמב"ם הגדיר את ימי מלכותו של הורדוס הרשע "מלכות ישראל", ועל הראיות שלקחו מדברים אלו רבני הדתי לאומי לצדד בשיטת דרכם "כביכול" שלטון נתניהו לא גרע משלטון הורדוס, ונחשב כ"מלכות ישראל" (מאמר נרחב בהמשך) אלא נתעכב על מעשהו של יהודה כמתואר בספר 'מקבים' פרק ח' ועל דעות גדולי הדורות האם מעשהו טוב או רע?
מה המעשה?
לאחר שיהודה המכבי לא הצליח במלחמתו כנגד היוונים הסלווקים, הוא כרת ברית עם הרומאים במטרה שהיהודים והרומאים ילחמו יחדו נגד היוונים, וכך מתואר בספר מקבים פרק ח' א'- כ"ט:
"וישמע יהודה את שמע הרומיים כי גיבורי חיל והם רוצים בכל הדבקים בהם, ואשר יבואו אליהם יקימו להם אהבה".
ובהמשך הפרק מתואר ההסכם המפורט:
"טוב יהיה לרומיים ולעם היהודים בים ועל היבשה לעולם.. ואם תקום מלחמה לרומי בראשונה או לכל בני בריתם בכל ארץ ממשלתם, יעזור עם היהודים.. וכמו גם אם לעם היהודים תבוא מלחמה בראשונה, הרומיים יעזרו בנפש.. על פי הדברים האלה הקימו הרומיים ברית לעם היהודים".
חז"ל במסכת עבודה זרה (ח' ע"ב) מבארים על שלושים ושניים קרבות שלחמו הרומאים כנגד היוונים ולא הצליחו, עד שעשו הסכם הרומאים והחשמונאים שילחמו ביחד איתם וימשלו ביוונים יחדו.
עד כאן הכל טוב ויפה, מה רע והיהודים נלחמו ביחד ביונים והתחלקו בשלל? אלא ממשיכה הגמרא ומספרת לנו "עשרים ושש שנה הרומאים עשו הסכם שלום עם היהודים, ואז הישתעבדו בהם!.
הרמב"ן מצטט את חז"ל בביקורת על יעקב אבינו ע"ה שנכנע לעשיו הרשע, ועל הפסוק 'וישלח יעקב מלאכים' (תחילת פרשת וישלח) כותב: "וכבר תפסוהו החכמים על זה... אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו", וממשיך לכתוב על יהודה המכבי ומבאר שבגלל הברית עם הרומאים, עם ישראל התחיל ליפול: "ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה והיא היתה סבת נפילתם בידם וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים" (יוסיפון פרק סה).
הרמב"ן הביא את מעשהו של יהודה אגב מעשהו של יעקב, שעל הפסוק "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם"[1] רב הונא ביאר שיעקב אבינו התגרה בעשיו בדומה למחזיק אוזני כלב, ובכך הוא משסה את עצמו להתגרות בו.
שמואל בר נחמן אמר משל לארכי ליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים ועבר עובר אורח והעיר אותו ואמר לו יש פה שודדים והוא צריך להיזהר מהם.. "אמר הקב"ה עשיו היה מהלך לדרכו וכבר לא כעס עליך, ואתה יעקב עוררתו משינה וכתבת לו שאתה עבדו!".
מבאר 'העץ חיים' שכשיעקב הלך לדרכו לא עלה בדעתו של עשיו להתגרות ביעקב, אלא שיעקב עוררו על כך, בהיותו משלח לו שלוחים דרך הכנעה, ומזה התעורר לצאת עליו במלחמה, ולפיכך כעס ה' ולא ענהו בתפילה עד כי הוכרח להכניע עצמו מאד ונענש בגופו ובממונו, ועל המדרש שכותב "דאמר רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסורת הוא שאין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל" מבאר העץ חיים ומחמת זה נתחייבו זרעו חובת גלות ושיעבוד תחת יד זרע עשיו, לפי שקיבל עליו את אדנותו!
מסקנת הסוגייה: לפי רבותינו שצוטטו במאמר זה, מעשהו של יעקב ששלח שליח לעשיו והתחנף אליו, וכן מעשהו של יהודה שכרת ברית שלום הם הרומים הם גרמו לגלות.
•
[1] בראשית ל"ב ד'
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com