בשניות המרגשות, מהרגע בו לחצתי על כפתור ההצבעה בעד הקמת הממשלה, ועד שתוצאות ההצבעה הופיעו על הלוח, עברה לי בראש תמונה אחת: זה היה לפני שנה וחצי, בלילה שבו הושבעה הממשלה היוצאת.
כשיצאתי באותו לילה מהכנסת, לאחר שהעברתי את תפקיד יושב הראש למיקי לוי, נכנסתי לאוטו ואמרתי לעצמי "בכל רע יש אולי גם משהו טוב. לפחות נגמרו הלילות בלי שינה, נגמרו הקריאות להגיע לבלפור בשעות לא שעות". לא הספקתי לצאת משערי הכנסת, וקיבלתי טלפון מנתניהו, שביקש שאבוא אליו לפגישה עוד הלילה. ניסיתי להגיד לו שכבר כלום לא דחוף, שהאחריות כבר לא עלינו, ושאפשר לחכות למחר. זה לא עזר.
הגעתי אליו ומצאתי אותו יושב בין ארגזים, מחלק הוראות "צריך לעשות את זה, ואת זה, ואת זה". כי אנחנו לא מוותרים, כי אנחנו עוד נחזור. אמרתי לעצמי אז שאהפוך כל אבן, ואשקיע כל מאמץ כדי לעשות צדק עם המנהיג הענק הזה, למען עם ישראל ולמען העתיד של כולנו.
עברנו שנה וחצי קשה מאוד, ובכוחות משותפים הגענו היום לרגע הזה שתוצאות ההצבעה הופיעו על המסך במליאה. שבנימין נתניהו שב לכהן כראש ממשלת ישראל.
תודה על המנהיגות, תודה על האמון. בהובלתך הבטוחה נעשה כל שביכולתנו כדי להבטיח את עתיד עמנו, את עתיד המדינה, ואת רווחתם ובטחונם של כל אזרחי ישראל.