מטלטל: היא בכתה אחרי הדייט - ושבועיים אחר כך התארסה

בתוכנית "קטן עליה" משוחחת חנה קטן עם אפרת פינקל על מחפשי הזוגיות המדהימים - ועל הדרך שלא תמיד נראית כמו שכולם דמיינו. פינקל, היום נשואה באושר ואמא לתאומים, משתפת במסע אישי של כעשר שנות חיפוש, הרבה סיבובים, רגעי תקווה, נפילות - וגם סוף טוב שהגיע באופן כמעט בלתי נתפס.

כבר בתחילת השיחה היא אומרת בחיוך שכשהיום מבקשים ממנה לשדך היא משיבה: "לי לקח שלושים שנה למצוא אחד, אני לא בטוחה שאני הכתובת". אבל מאחורי ההומור מסתתר סיפור עמוק על רווקות, אמונה, בחירה וזהות.

הרווקות כפריבילגיה - לא רק ככאב

אחד הדברים המפתיעים שפינקל אומרת הוא שיש ברווקות גם פריבילגיה. לא כדי להקטין את הכאב, לא כדי לטשטש את ההמתנה, אלא כדי להאיר נקודה שלעיתים נשכחת: ברווקות יש זמן, עצמאות, מרחב לחשוב, לבנות, לשאול שאלות ולגדול.

לדבריה, בשנים שבהן חברות רבות כבר נכנסו למרוץ החיים - בית, ילדים, פרנסה, הישרדות יומיומית - לרווקה יש לעיתים אפשרות להתבונן פנימה, לברר מי היא, מה היא רוצה, מה חשוב לה ואיזו דרך חיים היא בוחרת.

המסר שלה חד: אם כבר ניתנו לך השנים האלה - אל תשבי על הספה ותחכי שהישועה תדפוק בדלת. תבני בהן משהו. את עצמך, את האמונה שלך, את המקצוע שלך, את העולם הפנימי שלך.

הקושי לידך - אבל הוא לא את

חנה קטן מחברת את הדברים לעולם הפריון, שבו היא פוגשת נשים שמחכות לילד. לדבריה, גם שם יש שני מצבים: יש מי שהקושי נמצא לידן והן ממשיכות לחיות, ויש מי שהקושי הופך להיות כל הכותרת שלהן.

פינקל מסכימה עם ההבחנה הזאת. הרווקות יכולה להיות נוכחת, כואבת, מלווה - אבל היא לא חייבת להפוך לזהות. היא לא חייבת להגדיר את כל מי שאת.

הקושי שם. ההמתנה שם. אבל את לא רק "רווקה". את אדם שלם, עם שליחות, יכולות, חלומות, עשייה ובחירות.

"את מחפשת משהו שלא קיים"

במשך השנים, פינקל מספרת, היו לא מעט אנשים שפקפקו במה שהיא מחפשת. היא רצתה בן תורה, אדם עמוק, מוכשר, בעל מידות, עם שילוב מסוים מאוד של עולם פנימי ורוחני. היו מי שאמרו לה, במילים כאלה ואחרות: זה לא קיים.

הקולות האלה חלחלו. היו שנים שבהן היא יצאה גם עם בחורים שפחות תאמו את מה שבאמת רצתה, רק כי הסביבה הצליחה לטפטף לה שאולי אין דבר כזה.

אבל בדיעבד, היא אומרת, חלק מהעבודה היה לבנות מרכז פנימי חזק מספיק כדי לסנן רעשים. לדעת מי את. לדעת מה את מחפשת. לא לתת לכל קול מבחוץ לפרק את האמונה הפנימית שלך.

לא כל שילוב הוא סתירה

בשיחה עולה נקודה כואבת במיוחד: לפעמים אנשים בטוחים ששני רצונות לא יכולים לדור יחד. אישה שעובדת בעולם התקשורת ורוצה בן תורה. רופאה שמחפשת בית של תורה. אישה מודרנית במובנים מסוימים, שמבקשת עומק רוחני אמיתי.

פינקל וחנה קטן מדברות על כך שאולי דווקא אנחנו מצמצמים את המציאות. אולי התורה גדולה יותר מהגבולות שאנשים שמים לה. אולי השילובים שנראים מבחוץ בלתי אפשריים - דווקא קיימים, אם רק לא מוותרים מהר מדי על הרצון העמוק.

הדייט שהביא אותה לתחתית

ואז מגיע הסיפור המטלטל של הפרק.

במשך כמה שנים הוצעה לפינקל שוב ושוב הצעה מסוימת: בחור מחו"ל, עשיר מאוד ומצליח בעסקים. לכאורה הצעה מרשימה. אלא שבבירורים עלו סימני שאלה סביב ההתנהלות העסקית שלו, והיא החליטה שהיא לא נכנסת לקשר עם אדם שהיא חושדת שאינו ישר.

אבל הצד השני לא קיבל את ה"לא". במשך שנים ההצעה חזרה בדרכים שונות, דרך אנשים שונים, שוב ושוב. עד שיום אחד התקשרה אליה אישה שהציגה את עצמה כשדכנית אירופאית. השיחה הייתה נעימה, פתוחה, אפילו מקרבת. פינקל שיתפה אותה במה היא מחפשת.

רק בסוף השיחה התברר לה: זו לא הייתה שדכנית. זו הייתה אמו של אותו בחור.

האם הודיעה לה שהבן שלה בדיוק מתאים למה שתיארה - והוא בארץ. זמן קצר אחר כך הבחור כבר שלח לה הודעה נרגשת שהוא שמח שהיא "סוף סוף" רוצה להיפגש איתו.

פינקל מספרת שהרגישה בין הפטיש לסדן. היא לא רצתה לפגוש אותו, אבל גם לא הצליחה לומר לו לא אחרי מה שאמו עשתה. בסוף היא יצאה לפגישה.

והדייט, לדבריה, היה נורא.

"אני עם בנים סיימתי"

בדרך חזרה מהדייט הזה היא נשברה. נסעה לחיפה ובכתה כל הדרך. זו הייתה, לדבריה, התחתית הכי עמוקה שחוותה בכל שנות הרווקות שלה. היא פנתה לקדוש ברוך הוא בכאב ואמרה: למה אני צריכה לעבור את זה? אני בן אדם טוב. אני עם בנים סיימתי.

ואז, בעודה בוכה בדרך, מתקשרת אליה חברה.

החברה סיפרה לה שקובי - מי שלימים יהיה בעלה - רוצה לצאת איתה. פינקל ענתה שהיא בדיוק החליטה שהיא סיימה עם בנים. החברה לא ויתרה ואמרה לה: את יכולה להגיד לא לכל הבנים בעולם. לקובי את לא אומרת לא.

שבועות ספורים אחר כך היא כבר הייתה מאורסת.

מהתחתית - לישועה

הסיפור לא הסתיים שם. כמה חודשים אחרי החתונה, פינקל קיבלה קישור לכתבה שפורסמה באירופה. שם התברר לה שאותו בחור עשיר, ההצעה שחזרה שוב ושוב, הורשע בפרשת הונאה רחבת היקף בקהילה שלו ונשלח לכלא.

בדיעבד, היא מבינה עד כמה תחושת הבטן שלה הייתה מדויקת. עד כמה היה חשוב להקשיב לאותה נקודה פנימית שאמרה: זה לא שלי.

והפער כמעט בלתי נתפס: באותו ערב שבו הרגישה שהגיעה לתחתית של התחתית, התחילה למעשה הדרך לבית שלה.

לפעמים הישועה מגיעה ברגע אחד

חנה קטן מחברת את הסיפור לעיקרון שחוזר גם בעולם הפריון: לפעמים אדם נמצא במקום שנראה כמו סוף, ופתאום הכול משתנה. היום את במקום אחד, ובעוד שבועיים ייתכן שכבר יהיה תאריך חתונה. היום את מחכה, ומחר יכולה להגיע בשורה כפולה ומכופלת.

המסר שעולה מהשיחה הוא לא הבטחה פשוטה ולא קלישאה. אלא קריאה להישאר עם לב פתוח: גם כשכואב. גם כשנמאס. גם כשהדרך נראית ארוכה מדי. הישועה יכולה להגיע מהרגע הכי לא צפוי.

למה חשוב לדבר על הרווקות המאוחרת?

לקראת סוף השיחה מדברת פינקל על המקום שממנו היא ממשיכה לעסוק בנושא גם היום, אחרי שנישאה והפכה לאמא. לדבריה, הרבה רווקות כותבות לה שהיא מהיחידות שמדברות על זה, וזה עצמו כואב לה.

כי רווקות מאוחרת כבר אינה תופעה שולית של "כמה מקרים". מדובר באנשים איכותיים, עמוקים, טובים, מוכשרים, יראי שמיים, שהמסלול שלהם פשוט אחר.

לא "שאריות". לא אנשים פחות טובים. להפך - פעמים רבות מדובר בבחורים ובחורות מיוחדים מאוד, שמחפשים קשר אמיתי, עמוק, נבחר, מדויק יותר.

לא להאדיר את הרווקות - אבל גם לא להסתיר אותה

חנה קטן מדגישה כי מטרת התוכנית אינה להאדיר את הרווקות המאוחרת. אף אחד לא מייחל להגיע לשם. אבל אם זה קורה, אין טעם לטאטא, להאשים או להתעלם.

צריך לדבר. לתת מילים. לתת תקווה. לתת מקום למסלולים שלא נראים כמו כולם.

כי היום, יותר מתמיד, אנשים לא מחפשים רק "להסתדר". הם מחפשים קשר של אמת, קשר של חברות, קשר של בחירה, קשר של נצח.

הסוף הטוב - והמסר שנשאר

הפרק מסתיים בתפילה לזיווגים הגונים לכל הרווקים והרווקות המדהימים של עם ישראל, ובחלום של חנה קטן - לראות את כולם עומדים בשורה, ורק לחבר אותם אחד לאחד בדרך הטובה.

אבל אולי המסר הגדול ביותר מהשיחה עם אפרת פינקל הוא זה: גם אם הדרך ארוכה, גם אם היו דמעות, גם אם שמעתם שוב ושוב שזה לא קיים - אל תוותרו על המרכז הפנימי שלכם.

לפעמים דווקא אחרי הדייט הכי קשה, דווקא אחרי הרגע שבו נשברים ואומרים "סיימתי" - מגיעה השיחה שמשנה את כל הסיפור.