קיבוץ גלויות: הכל מתחיל מהשורש

לפעמים השורשים נראים שמשליכים את זרועותיהם לכל עבר, אך אם נבחן טוב את השורש שממנו מתחילה כל ההסתעפות הענפה, נבין שגם אם הם שונים הם עדיין יונקים מאותו מקור * סיפור שורשים (משפחה)

תמי הולצמן | כיכר השבת |
יש לי נכדה חמודה בת שבע. ראשה מלא תלתלים קפיציים שקולטים כנראה תקשורות ותשדורות גם מהקוטב הצפוני. רחבת כתפיים ואופקים. יום יבוא והיא כנראה תרוץ לבחירות לנשיאות ארה"ב ותכבוש כסא בבית הלבן. שם תסדר את כלכלת אמריקה ביד חזקה, ואולי גם תכניס כמה שינויים בחוקה.

אבא שלה היה רוסי מלטביה. היא מתגוררת היום עם אמא שלה בשכונה אחרת פה בניו יורק ובאה אתה לבלות אצלנו את שבתותיה. כאן היא עסוקה בלנסות לשנות את החוקה שלי. היא לומדת ב"בית יעקב" ולא מסתדרת עם נוסח האר"י של התפילה שלנו. כשהילדים בבית הכנסת מתפללים היא יושבת בצד וממלמלת את התפילה כפי שהיא מכירה אותה, בנוסח אשכנז.

יש לי עוד נכד קטן וחמוד, בן שנתיים, במיאמי שבפלורידה. שם הוא גר עם אמא ואבא, והחיוך שלו מאפיל על השמש הפלורידיאנית שזורחת בעוז כל השנה. אמא שלו חצי אשכנזיה, חצי תימניה, וביחד היא והבן שלי מגדלים את האיינשטיין של הדור הבא. עם סדר יום ברור ובלתי ניתן לשינוי, עם שעורי שחיה, עם לספור בעברית, אנגלית וספרדית, ועם גלידה ביד, מתוקה כמוהו, כל יום בצבע ובטעם אחר.

וכאן לידי, בקראון הייטס שכונת מגורי, גדל נכד בן שנה. מתוק מדבש, עם חיוך שחודר לי ישר לנשמה. את הנכד הזה אני לוקחת הביתה פעם בשבוע, ואחרי סדרת חיבוקים ונשיקות אני מושיבה אותו בכסא הגבוה, וחותכת לו כמה פירות, למתאבנים.

אחרי המתאבנים מגיעה הארוחה. אני מניחה את הכל על מגש הכסא, כי הקטן הזה לא סובל צלחות. הוא אוכל בתאבון מכל הבא ליד, אורז, מקרוני, עוף, שעועית. כשהחליט שהתמלא הוא "מנקה" את המגש שלו לרצפה הסבלנית שלי. אני מציעה לו אז מים לשתיה, כי הוא בטח צמא, הנסיך, הוא שותה רבע כוס ואת השאר שופך על עצמו.

לפני שאני מחזירה אותו הביתה אני נזכרת באמא שלו המסורה והמרוקאית, ומיד אני מציעה לו את החטיף שלו, כדי שהיא לא תעשה ממני כפרה עליו, שמא הוא עוד רעב ולא ממש מילא כל סנטימטר פנוי בבטנו הקטנה והעגלגלה. אמהות מרוקאיות מקפידות מאד על סנטימטרים. לא שווה לסכן את ראשי!

אנחנו משפחה חב"דית חסידית, מתגוררים ליד 770. אני ישראלית עם זכרונות מפתח תקוה. נכדה ונינה לחסידי גור וביאלא מתל אביב ומבני ברק. נכדה לשני סבים פולנים ולסבתות שאחת מהן פולניה ואחת מצ'כוסלובקיה. ההונגרית שלה עדיין מתנגנת בראשי ומשאירה זכרונות אוהבים וכאב של אבידה. אני התפללתי "נוסח ספרד" בבית יעקב שבפתח תקוה, עד שעברתי ל"בית רבקה" שבכפר חב"ד, שם עברתי לתפילה בנוסח חב"ד. בעלי הוא אמריקאי שעבר בצעירותו להתגורר בבלגיה, ולמד בישיבות בברונווא שבצרפת ובשווייץ, אחרי שסיים את לימודיו היסודיים באנטוורפן, שם היה צריך לחבוש "קאסקעטאלע" של בעלז כדי לא לחרוג מהמראה הנדרש משאר התלמידים.

חמותי ע"ה היתה ירושלמית במקור, שנישאה לחסיד חב"ד צרפתי אשכנזי ממוצא פולני. ביחד התגוררו בבלגיה ואחר כך בארץ, בירושלים.

לא מזמן הגיע בני מפלורידה לביקור עם משפחתו. לכבוד האירוע הנדיר הזמנו צלם שינציח את האיחוד ההסטורי. אני מסתכלת על התמונה של שלשת הנכדים שלי ביחד שיושבת על המדף בסלון, ולא יכולה להפסיק לחייך. רוסיה, תימני ומרוקאי עם שם משפחה אשכנזי. הם בני דודים, קרובי משפחה בקשר דם, וכולם הם נכדי. תימני קטן שהוא נין ונכד לצדיק הקדוש ר' פנחס ע"ה מקוריץ, מרוקאי שהוא נין ונכד לרב הקדוש ר' לוי יצחק מברדיצ'וב, ורוסיה קטנה שהיא צאצאית לשל"ה הקדוש, שלמרות ששם משפחתו נקרא "הורוויץ" אומרים שהוא היה בכלל ספרדי.

בבית קטן, בשכונה קטנה, בניו יורק הגדולה, צמח עץ עם ענפים שונים, וכולם יונקים מאותו שורש. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם פירות משובחים וכולם שלי!

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית