החרדיות שחולמות להגיע לאוסקר

לוח השנה מגיע לחגים, האולמות מתמלאים בנשים הלוטשות עיניהן במסך אל מופע אור קולי חדש, שכמותו לא נראה קודם. את החלום החרדי-הנשי ליצירת סרטים מתעדת הבמאית אפרת שלום דנון בסרטה הדוקומנטרי "החולמות" (קולנוע)

רחל אליצור | כיכר השבת |
חרדיות חולמות לעשות סרטים והן גם עושות זאת בפועל.

בחובם של מופעים אור קוליים אלו שיקולים כלכליים של פרנסה ואין בכך רע. המפיקה דואגת לתפור את היצירה על פי דרישת הלקוח, כלומר, שלנו, הנשים החרדיות שמוחאות כפיים לאחר כמעט שלוש שעות צפיה - תחרות יומרנית משהו בסרטיו של טרנטינו , וזאת משום שקיבלנו את מה שרצינו, ואולי את מה שהתרגלנו.

גיבורה היוצאת למסע בעקבות מאורע מחולל, אך אין בה סדק המעיד על משבר, קושי פנימי או חלילה בעיה אמונית. היא טהורה, צנועה, ממושמעת לממסד, לאמה ולחינוך החרדי המסור לנו בבית יעקב. את הגיבורה מניחה המפיקה בלוקיישנים מדהימים ברחבי העולם, בתוספת שחקנים מקומיים שיוצרים אמינות וסקרנות ומגוללת סיפור יהודי בעל מסר יוקד.

כאשר משהי חותרת ליצירת קולנוע משמעותית, בעלת אמירה אישית שאולי מתאפיינת במתיחת קו כמעט שקוף של ביקורת על החברה שלנו, לשאול שאלה מהותית, היא נופלת - הקהל בורח. וזאת למרות שהסרט עבר את הוועדה לטוהר המחנה. קונפליקט זה נמצא במרכזו של הסרט "החולמות".

האם לצאת עם סרט תפור על פי מידותיה של החברה, כלומר, באמירה שהגיבורה מושלמת ואין בה פגם שעליה לעבור תהליך פנימי-אישי עם עצמה, מה שאולי מעיד על החברה שלנו המנסה להתנער מבדק בית וחשבון נפש, או האם להעיז לבדוק את הגבול ולהגיד, גבירותיי, גם לנו יש מה לתקן והגיבורה שלנו כמונו, צריכה לבחור, לשלם מחיר כבד על הבחירה שהיא עושה.

וגם אחרי שהיא בוחרת יש נקודות מפנה בעלילה וכשנראה שבחרה נכון, שהכל הולך להסתדר היא מתרסקת וצונחת. גם הגיבורה החרדית זקוקה לתהליך, לנקודת שיא שתטלטל אותנו, הצופות, נפשית ולא תגרום לנו לצרחות קולקטיביות מתוך מתח רדוד שמתפוגג אל ריק, ובסוף – קתרזיס, נקודת הטיהור ומנוחת הנפש. במידה ובימאית יוצרת סרט מתוך מקום זה היא עשויה לשלם מחיר כבד של הפסד כספי של כרטיסים מיותרים בקופות, הזנחת המשפחה בחודשי ההפקה ותחושת כישלון הנובעת ממחסור במחיאות כפיים עם תום ההקרנה.

כשיוצר חילוני מתעד תופעה חברתית-חרדית המצלמה בדרך כלל מתבוננת מהצד, סקרנית ומציצה ולעיתים חסרת אונים. וזאת משום שמה שאנחנו מבינים מתוך הקודים החברתיים אליהם אנו מורגלים, מוזרים קצת למי שבא מבחוץ. הנסיון להבין אותנו לעיתים מגחך אותנו.

כשחרדי מתעד את העולם ממנו הוא מגיע, תופעה מבורכת ומועטה, הוא מביא איתו דיוקנאות חרדית אמינה ואותנטית, אך יחד עם זאת הוא עלול לפספס הסבר פשוט לאדם שזה מרחוק בא. אין צורך להסביר כל מושג, כל ביטוי ולתרגם כל משפט מאידיש לעברית, אך אם חילוני לא מבין "מה הבעיה שנשים תעשינה סרטים?" יתכן שמשהו קצת התפספס במעבר שבין העולמות, בפרט שבזה עוסק הסרט והוא מיועד לציבור הרחב.

סרטים תיעודיים הינם כלי, לא רק למסירת מידע, אלא בכוחם ומתפקידם לייצר חוויה רגשית ואינטלקטואלית. אז אם החלום ליצור סרט עלילתי בן שלוש שעות, מקסימום סיכון ומינימום רווח - לא משתלם, מה הבעיה? תחלמו דוקומנטרי.

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית