ניקולס וינטון שהיה איש עסקים והגיע לצ׳כוסלובקיה ושמע על היהודים שמנסים לברוח אך ללא הועיל, ניקולס לא ביזבז זמן, ופנה לבריטניה להשיג ויזות אך שראה שהעניין מתעכב רשם אותם תחת ארגון רשום להצלת פליטים,תוך כדי שהוא ממציא מחלקה בשם מחלקת הילדים, אך ברגע שהאישורים מתעכבים, הוא פונה אל מלאכת הקודש ומזייף ויזות ומשדך ילדים למשפחות מאמצות.
669 ילדים במספר 669 נשמות בית ישראל מאומצים אל ליבו והוא שולח אותם לחיים, ברכבות דוהרות ובקיטורים מייללים שבורחות מן המוות ושועטות אל החיים שמצפים ל669 ילדים יתומים, אך חשוב לציין שסיפור זה התגלה במקרה, כאשר אישתו של ניקולס פנתה אל עליית הגג ובעודה מטפסת במעלה המדרגות אין היא יודעת מה מצפה לה, ובמקרה, זוהי מילה שהאותיות רק מ-הי, חבויות בה.
והינה היא עומדת ומול עיניה מתגלה ארגז מאובק, מלא במכתבים וחתימות, שאין להם פשר והיא אינה נשארת כבמקומה, ומיד מתחילה לחקור את בעלה לפשר הארגז הסודי, ובסופה של חקירה ממושכת מצד אישתו משיב הבעל ניקולס ולוחש בפניה את הסוד שבארגז.
לימים רצו להעניק לינקולס אות כבוד ופרס, אך הוא סירב דבר המלמד אותנו מסר חשוב שכן היום אדם שעושה מעשה טוב,נחשב ליוצא דופן אך האמת לא כך דברים אמורים להיות, אך יותר מכך, ניקולס היה בן להורים יהודים שהתנצרו,וכידוע אין יהודי יכול להתנצר.
שכן יהודי נשאר יהודי ובפרט שראשי תבות של גבר על פי היהדות הם גומלי חסדים, ביישנים, ורחמנים. לפני כשנה נסעתי לדרום קרוליינה ושם פגשתי רבנית שסיפרה שאמא שלה היתה אחת מהילדים שהעבירו אותם למשפחות המאמצות והיא חזרה בתשובה. אין לי דרך אחרת מאשר לסיים את טור זה בעם ישראל אחים, ובימים טרופים אלו אני מקווה
שננצור משפט זה חזק בליבנו, אמן.
