הפרעת קשב קשורה לדחיינות שינה, והשילוב של הפרעת קשב ובעיות בשינה פוגע באיכות החיים ובתפקוד של הילדים. לילדים עם הפרעת קשב יש עיגול דומיננטי ורב-עוצמה. הם חיים את ההווה, עם רגשות ורצונות חזקים שמכתיבים להם את הקצב. הריבוע הוא החלק שמסייע בחיבור לתחושות הגוף, סדר וארגון, קבלת הוראות ובעמידה בדרישות של החיים. כאשר מגיעה שעת הלילה והשינה, העיגול של הילד נמצא בשיאו - הוא עדיין רוצה לשחק, ליהנות, להמשיך את הפעילות המרתקת, וגם נהנה מהריגוש שבאי-השינה. לעומת זאת, הריבוע שבו מנסה להכניס את הילד למסגרת, ודורש ממנו להירגע, להפסיק פעילויות, ללכת לישון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המאבק בין העיגול לריבוע בשעת הלילה הוא מלחמה יומית. העיגול של הילד חזק מאוד ומתקשה להרפות. הריבוע זקוק לעזרת ההורים על מנת להצליח בתפקידו - להרגיע את עצמו ולאפשר לו "לנחות" לשינה.
סיבות אפשריות לאתגר:
הילד מרגיש (ולא משנה מה האמת) שכל היום הוא עשה מה ש"צריך" (ריבוע) ועכשיו הגיע הזמן בשביל ה"רוצה" (עיגול). כעת "העיגול תובע את עלבונו מהריבוע": הילד מרגיש שמגיע לו לחיות, שאם הוא יתמסר לגמרי לכללים הוא יהיה עסוק רק בריצוי ולא יחיה באמת. גם כאשר הילד עצמו סובל אחר כך בשל דחיית השינה, הוא מתקשה לראות את העתיד. הוא מרוכז בהווה, בדחף "לנקום" ולהשיב לעצמו את החירות שלו.
הילד מתקשה לעצור את עצמו ו"להתנתק" מפעילות מעניינת שעושה כעת, לטובת שינה "משעממת". שליטה עצמית מצריכה מאמץ, ומעבר לעובדה שהפרעת קשב כרוכה בקושי בשליטה עצמית, בלילה הילד עייף וכח השליטה שלו נמוך יותר. בנוסף, במהלך היום הילד התאפק כדי לשלוט בעצמו ולעמוד בדרישות. כעת "שריר" השליטה העצמית עייף כבר, ולא נותר לו כח לפעול שוב בלילה כדי לעצור הכל וללכת לישון.
הילד חווה את השינה כלא נעימה והוא מתחמק ממנה. למשל חושש שלא יירדם ונלחץ מכך. ייתכן גם שהוא חושש "להיות עם עצמו" בשקט ולחוש רגשות לא נעימים. היבט נוסף קשור לרתיעה משעמום. הכניסה לשינה מעמידה את הילד בפני מצב של "ריק" מסויים, הוא צריך לא לעשות כלום. מצב זה נחווה כשעמום והילד רוצה לברוח ממנו. הבריחה משעמום גורמת גם לא לחוות את הרגע, לא לחוש את עייפות הגוף.
הילד לא חש עייפות. מצב זה יכול להיות בגלל קימה מאוחרת; שיבוש בחילוף חומרים בגוף שקשורים לשינה; השפעת טיפול תרופתי להפרעה, או בגלל חוסר חיבור של הילד לגוף – כך שהוא "לא מקשיב" לאיתותי העייפות. ה"עיגול" גורם לילד לראות את עצמו במרכז ההוויה, והעובדה שהגיע זמן השינה נחווית אצלו כ"תקלה" בחוץ, לא אצלו. הוא לא מבין רגשית מדוע ללכת לישון כאשר בחוויתו לא הגיע עדיין זמן השינה.
מה עושים?
ניעזר בשאלות מ.ל.א. (מה, למה, איך) כדי לתכנן את הפתרון, רק לאחר מכן נפנה נעבוד בשיתוף עם הילד.
מה – מה המצב הקיים ומה המצב הרצוי? הגדירו את הדברים באופן ברור ומעשי. למשל: אנחנו רוצים שהילד ישן בשעה 21:00 וכעת הוא ישן בשעה 22:00 וגם זה אחרי מלחמת התשה. היעד הוא: שהילד יתחיל להתארגן לשינה בשעה 20:00 כך שבשעה 21:00 הוא כבר יהיה במיטה מוכן לשינה בשמחה. זהו יעד גדול מידי, ולכן נתחיל בתכנון להקדים את שעת השינה ברבע שעה. נשים לב אילו פעילויות נוספות עליו לעשות כדי לעמוד ביעד זה וכיצד הן מתוכננות ו"מפוזרות" נכון בשעות הקודמות לשינה.
למה? - התייחסו גם לעצמכם וגם לילד: למה חשוב לנו לעבוד על זה? באיזו מידה חשוב לנו לעבוד על הנושא? (דרגו 1-10, אם הנושא לא חשוב לכם מאוד, סביר שתתקשו להתאמץ כדי לעבוד על כך בשיטתיות). כעת התייחסו ל"למה" של הילד: למה הוא ישן מאוחר? (חפשו תשובה חיובית, מה הוא מרוויח מזה), למה שירצה להתחיל לשנות את הרגלי השינה שלו? (חפשו תשובה מנקודת מבטו, מה הוא ירוויח מכך לדעתו).
איך? – באיזו מידה אתם מאמינים שאתם והילד מסוגלים לעמוד ביעד שהגדרתם ב"מה"? (דרגו 1-10, אם נתתם ציון פחות מ-7, חיזרו ל"מה" והגדירו יעד בר ביצוע, גם אם הוא קטן, בבחינת "פתח כחודו של מחט") איך תעשו זאת? אילו כלים עומדים לרשותכם? איך הם נותנים מענה ל"למה"? הנה כמה נקודות לדוגמה:
הקניית הדרגתיות - הגדירו באיזו שעה הילד נדרש לישון בשלב זה, ואילו פעילויות מותרות/אסורות לקראת השינה. יש ליצור שגרה קבועה של שלבים שחוזרים על עצמם מדי ערב. ישנן שתי שיטות לעבור מהעיגול של העירות לריבוע של השינה: נחיתת מטוס משופעת והדרגתית, ונחיתת מסוק אנכית. פעמים רבות הילד לא יודע לנחות בהדרגתיות והוא נותר ער עד שהוא "קורס" לשינה. נרצה ללמד אותו ליצור הדרגתיות דרך פעילויות ש"מאותתות לו להפחית גובה בהדרגה", למשל, מקלחת, פיג'מה, פעילות שקטה, עמעום האור בחדר וכו'. אם החלטתם לעבוד על הנושא, היו נחרצים וברורים. זיכרו נחרצות אינה עצבנות וכעס!
יצירת תנאי שינה – לדאוג שהסביבה אכן מעודדת שינה. למשל, לשמור על סביבה שקטה, לוודא שרמת התאורה בחדר מתאימה לילד. יש ילדים ששעון שתלוי מולם גורם להם להתמקד בזמן ולא להירדם. להימנע משיח על נושאים שמעוררים רגשית את הילד. להימנע מעודף מים וארוחות כבדות בסמוך לשינה. שימו לב אם יש מזון שמעורר את הילד במיוחד. לנסות להגביל את השימוש במיטה רק לשינה ולהימנע משימוש בה למשחק, אכילה ולימוד. להקדיש זמן איכות עם הילד, שיחה, חיבוק וקרבה רגשית. חשוב לשים לב לפעילויות שיכולים להרגיע ילדים מסויימים ולעורר אחרים. לדוגמה, סיפור לפני השינה או פעילות גופנית קלה. אם ישנה בעיה בהירדמות, התייעצו עם רופא הילדים, ייתכן שהוא יציע לכם לקחת "מלטונין" או פתרון אחר.
העבודה עם הילד:
שלב 1 – לשים לב למקומות בהם הילד עצמו סובל/נהנה מהרגלי השינה שלו, ולשקף לו זאת. למשל, "אני רואה שאתה ממש עייף כעת". "ראיתי בבוקר שהגוף שלך סבל מאוד כשהיית צריך לגרור את עצמך מהמיטה". בהמשך שתפו את הילד בכך שאתם מוטרדים מהסבל שלו. "אני רואה שבלילה יש ויכוחים סביב השינה. אתה לא מתארגן בזמן ואנחנו צריכים "להציק" לך. זה מטריד אותי. אני רוצה שיהיו לך ערבים נעימים בלי כעסים".
שלב 2 – שוחחו על הילד על הבעיה ועודדו אותו להסביר איך הוא רואה את הדברים ואילו פתרונות הוא מציע. שימו לב שהפתרונות צריכים לענות על הקושי כפי שהוא רואה אותו. אם אינו מוצא פתרונות, הציעו לו לבחור אחת מבין מספר פתרונות שיעזרו לו לעשות את הערב/בוקר יותר נעים. שימו לב לשלב עיגול וריבוע: אתם עומדים על דרישתכם לשינה בהתאם למה שהגדרתם ב"מה", ואתם חושבים איתו יחד במונחים של "נעים". לאחר שהגעתם להבנות, תוכלו לעשות "מבצע" שמחלק את זמני הערב לפיסות זמן קטנות, לכל אחת מוגדר יעד מסויים ותגמול ש"יעזור לו להרוויח הרגלים נעימים" (המוקד הוא ההרגל החיובי, הפרס רק תמריץ חיצוני).
- לתגובות: haymdayan@gmail.com