כיצד הפרעת קשב קשורה לאתגרים בקיום תורה ומצוות? | טור חשוב להורים

• ריכוז – יכולת למקד את הקשב בנושא נדרש לאורך זמן (יכול להשפיע על לימוד תורה);
• התארגנות – יכולת להעריך ולתכנן זמנים, משימות, מידע וחפצים (יכול להשפיע מצוות תפילה);
• איפוק – יכולת לעכב תגובה אל מול דחפים ושאיפות (יכול להשפיע על שמירת מצוות);
• תנועתיות – יכולת לשלוט בפעילות של הגוף, עודף פעילות גופנית או מילולית.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

במאמרים המקושרים התייחסתי נקודתית לכל אחד משלושת הנושאים אלה, כעת אתייחס לתמונה הכוללת.

תחושת חיבור לתורה

תחושת חיבור לתורה ומצוות (דתיות) כוללת מרכיבים כמו אמונה, שמירת מצוות, לימוד תורה, שייכות לציבור שומרי התורה וההתנהגויות המקובלות, תפיסת האדם את עצמו כבעל זהות תורנית. הפרעת קשב שאינה מטופלת יכולה להשפיע על תחושת חיבור לתורה מסיבות שונות, למשל בשל קושי לעמוד בגבולות ההלכה.

במחקר שנערך עם נערים מהקהילה החרדית, נערים עם הפרעת קשב דיווחו שהצליחו לעמוד בגבולות ההלכה פחות מנערים שהם ללא הפרעת קשב. במחקר נוסף שערך הרב ד"ר דוד זולדן, בו בדק את מידת הדתיות (אמונה, זהות דתית ושיוך לקהילה) של נערים שהתחנכו במסגרת חינוך דתי-לאומי, הוא מצא שבקבוצת הנערים עם הפרעת קשב היו פי 2 נערים שדיווחו על מידת דתיות נמוכה בהשוואה לנערים ללא הפרעת קשב. בנוסף, נערים עם הפרעת קשב שלא טופלו תרופתית דיווחו על דתיות נמוכה פי 2 בהשוואה לנערים עם ההפרעה. ממחקרים אלה ניתן להסיק שהפרעת קשב קשורה לקשיים בשמירת מצוות/בדתיות, וכי טיפול תרופתי להפרעה יכול לעזור גם להיבט זה (באופן כללי הטיפול מצמצם סיכון לנשירה/עבריינות).

אפשר לתאר את ההפרעה כנטייה להתנהגות יותר עגולה (חירות: חופש של הקשב, התארגנות זורמת, מימוש דחפים ספונטאני ופעילות רבה) ופחות מרובעת (הכרח: קשב ממוקד, ארגון מסודר, איפוק ושליטה בתנועות הגוף). במילים אחרות, אפשר לראות בהפרעה סוג מסויים של קושי בגבולות: אדם לא מבטא את עצמו בהתאם לדפוסי פעולה מוגדרים ויעילים, התנהגותו אקראית ו"משוחררת" מידי. לא פלא שיש קשר מובהק בין ההפרעה לבין הפרת גבולות (הפרעות התנהגות, אי עמידה בכללים ובנורמות חברתיות, התנהגות לא חברתית ועבריינות). בדומה לכך, אנשים עם ההפרעה פחות משתלבים במסגרות (בי"ס, עבודה). 

אנשים נוטים לחשוב שהקושי בקיום מצוות נובע מהקושי בגבולות, ולכן ממקדים את המאמץ בהקניית גבולות. כשבוחנים לעומק, רואים שישנם אתגרים נוספים שחשוב להבין אותם כדי לתת מענה מדוייק.

הסיבות הנוספות

מחקרים שנעשו בעולם מלמדים שהפרעת קשב קשורה לירידה בתפקוד דתי, גם בקרב עמים שהדתות שלהם פחות מדגישות קיום מצוות מעשי. במחקריו של הרב זולדן נמצא כי חומרת תסמיני ההפרעה קשורה לירידה באמונה, לפחות זהות דתית ולחוסר שייכות לקהילה הדתית – מה שמלמד שוב שהאתגר רחב יותר מנושא הגבולות.

הוא מסביר שנערים אלה חווים פעמים רבות דחייה מההורים, בגלל תגובת ההורים/הסביבה או אפילו בגלל מחשבות ורגשות של הנער כלפי עצמו שאינו מרוצה מתפקודו התורני. למשל, הרב זולדן בדק כיצד מידת הרצינות של ההורים ביחס לנושאים רוחניים מתבטאת אצל הנער, ומה שהוא גילה מעניין מאוד: אצל נערים ללא הפרעת קשב, הרצינות של ההורים הייתה קשורה ליותר רצינות אצל הנערים – ככל שההורה התייחס לרוחניות בצורה רצינית, כך גם הנער התייחס לכך ברצינות.

לעומת זאת, אצל נערים עם הפרעת קשב, התמונה הפוכה: ככל שההורה היה רציני יותר, הנער היה פחות רציני כלפי נושאים תורניים-רוחניים. הרב זולדן משער שהפער שהנער חווה בין הרצינות של הוריו לבין יכולת הביצוע שלו שהיא נמוכה יותר בגלל ההפרעה, גורם לו ייאוש, ריחוק וחוסר מסוגלות לעמוד בדרישות תורניות. כתוצאה הוא עלול לפתח ניתוק רגשי מהתורה ותפיסות שיצדיקו זאת – מה שכרוך גם במצוקה רגשית.  

בסיכום: ההפרעה יוצרת קושי נקודתי בלימוד וקיום מצוות, ועליו יכולים להתפתח קשיים רחבים יותר. לשם המחשה, בגמרא נאמר (שבת נו) "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי". רש"י: "נעץ קנה - וְשִׂרְטוֹן מִדַּבֵּק בו עד שנוסף והולך וגדל שרטון חול ורפש וטיט שהים גּוֹרֵשׁ. כרך גדול של רומי - שהוא מיצר לישראל והוא (איטליא) של יון". אפשר לדמות את ההפרעה ל"קנה" שמייצר קושי נקודתי. על הקנה מצטבר "שירטון" –הקושי הנקודתי גורר תגובות כמו תסכול וייאוש של הילד או ריחוק ודחייה מהסביבה, אשר גורמים נזק גדול יותר ממה שההפרעה עצמה עושה ישירות.

כיצד ניתן להתמודד?

הפרעת קשב שאינה מטופלת קשורה לבעיות תפקודיות רבות, ועדיין ישנם אנשים שמצליחים לתפקד היטב עם ההפרעה ולכן השאלה המעניינת היא, מה עוזר לאנשים עם ההפרעה להצליח בכלל, ובתפקוד תורני בפרט?

במחקר עם כמה אלפי משתתפים מצאנו שכאשר מודדים את רמת ההפרעה, רואים שככל שיש רמה גבוהה יותר של תסמיני הפרעת קשב, כך יש יותר מצוקות רגשיות ובעיות בהתנהגות. ואולם כאשר לאותו אדם ישנה "תחושת קוהרנטיות" גבוהה, רואים פחות מצוקות ופחות בעיות התנהגות. בדומה לכך הרב  זולדן הוכיח שקוהרנטיות קשורה ליותר דתיות אצל נערים עם הפרעת קשב, כלומר היא מהווה גורם הגנה בנושא.

מהי תחושת קוהרנטיות?

ישנן שתי גישות שונות ביחס לבריאות וחולי: הגישה הפָּתוֹגֵנִית מתמקדת בגורמים של המחלה, והגישה הסָלוּטוֹגֶנִית מתמקדת בגורמים לבריאות. הגישה הפתוגנית מעדיפה תפיסה של פיצול: יש אנשים עם ההפרעה ויש אנשים בלי ההפרעה ולכן שואלת מהם הגורמים שיוצרים/מחמירים את ההפרעה. הגישה הסלוטוגנית מעדיפה תפיסה של רצף: ההפרעה היא הקצנה של תכונה אנושית, אשר נמצאת ברמות שונות אצל כל האנשים. לתכונה יש פוטנציאל להתפתח לכיוונים חיוביים או שליליים. לכן השאלה מה עוזר למאובחנים בהפרעה להצליח? כיצד אנשים שאין להם הפרעה מתמודדים עם התכונה כשעוצמתה נמוכה?

שתי הגישות יוצאות מהנחות מוצא הפוכות, שבכל אחת מהן יש אמת: הגישה הפתוגנית (מרובעת) מניחה שהעולם אמור להתנהל בצורה מסודרת ובריאה, ולכן מתרכזת בתקלה שגרמה ליציאה מהסדר. הגישה הסלוטוגנית (עגולה) מניחה שהבסיס של המציאות הוא כאוטי וחסר סדר, ולכן מתרכזת בתקנה - במה בכל זאת מאפשר מצב של סדר ובריאות.

כאשר אדם מצליח להחזיק את שתי נקודות המבט יחד (גישה משולשת), הוא מתמודד טוב יותר עם אתגרים. הוא מפתח תחושת קוהרנטיות המורכבת משכל, רגש וביצוע (אמ"ן): החלק השכלי "אפיון" - לתפוס את העולם כהגיוני, שיטתי וצפוי. סדר במחשבות; החלק הרגשי "משמעות" – לחוש את החיים כבעלי משמעות וערך המצדיקים את המאמץ. ליצוק משמעות לאתגרים, להפוך גורל לייעוד; החלק הביצועי "ניהול" – לחוש מסוגל לנהל ולהשפיע על חייו. להכיר שיטות ודרכי פעולה מהתנסות מעשית.

תחושת קוהרנטיות תורנית

לאור האמור, טיפול תרופתי להפרעה, וטיפול רגשי/הדרכה להעלאת תחושת הקוהרנטיות (אמ"ן), יכולות לסייע באתגר זה. העיסוק בדרכים להקנות תחושת קוהרנטיות כללית חורג ממסגרת מאמר זה. עם זאת, ניעזר בעקרונות של מודל אמ"ן כדי לתת דגשים שיכולים לסייע לאנשים עם הפרעת קשב בחיבור לתורה.

אפיון – דברים שקשורים להבנה, למשל:

א. לאנשים עם ההפרעה יש יותר קשיים, והם זקוקים ל"קונספט" משוכלל שיעזור להם להתמודד עם מצבם הייחודי. ללמד את הילד/נער להחזיק תמונה מורכבת: מצד אחד להכיל את הקושי לעמוד בדרישות במלואן, מתוך הכרה בקושי האובייקטיבי, ומצד שני להכיר בצורך להמשיך לעמול ולהתקדם בהדרגה (הפרעת קשב אינה פטור מאחריות). להדגיש את "כף זכות", "תשובה", "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", "בנים אתם".

ב. להדגיש את "נקודת הבחירה" של הרב דסלר. כלומר, לצאת מהסתכלות מפצלת: חייב במצוות או אנוס כמו שוטה, ולעבור להסתכלות של רצף: מה רמת היכולת של האדם בזמן נתון, יכולת שיכולה לעלות בהדרגה.

משמעות – דברים שקשורים להרגשה, למשל:

א. להדגיש את "לפום צערא אגרא", לתת משקל למאמצים שהילד עושה, לא רק לתוצאות. לשים לב גם למאמצים קטנים, לשמוח בהם ולעודד את הילד על כך. לזכור ששום הצלחה/מאמץ אינה "מובן מאליו".

ב. להבחין בין ה"עיגול" שבתורה לבין ה"ריבוע" שבה. העיגול הוא התוכן, החוויה, המשמעות, הטעם. הריבוע הוא המסגרת, הכללים, הצורה בה הדברים מתבטאים. למשל, חובות האיברים הוא הריבוע, חובות הלבבות הוא העיגול. בתפילה, כונה – עיגול, מילים וזמנים – ריבוע. לפעמים עיקר הקושי של הילד הוא עם הריבוע של הדברים.

דרך מתן מקום לעיגול ניתן לחזק אצל הילד את התודעה שהוא "שייך" לתורה, בדרך זו ניתן לחבר אותו לתורה כאשר נשענים על תחומי החוזק שלו. למשל, להדגיש את המשמעות של המצוות, את טעמיהן, את החוויה הרוחנית. לדוגמה, לחבר את הילד לתפילה דרך סיפורי צדיקים, מוזיקה או רגש 'הכרת הטוב'.

ג. לעזור לילד למצוא משמעות חיובית. למשל, במקום "קשה לי, כנראה שאני לא טוב בזה/זה לא בשבילי", "מוזר/טיפש/רשע", לחפש משמעות כמו "זה הנסיון שלי", "למאמצים שלי יש ערך רב", "בעזרת ההתמודדות עם הקשיים שלי אוכל לדעת לעזור אחר כך לאחרים". משמעות היא עניין אישי מאוד, כל אחד וטעמו הייחודי.

ד. להדגיש את ה"נברא יחידי". התורה אינה "באוויר", היא משוייכת לכל יחיד ויחיד ולכן כל מצווה היא מיוחדת לאותו אדם. בנוסף, להציע לילד לבחור מצווה שהיא "שלו" במיוחד ("ראוי לו לקבוע לעצמו מצוה אחת לקיומה כהלכתה", ריטב"א, שבת, קיח. כדעת רבי יוסי בי רבי בון, ירושלמי קידושין, ט,א), וכן חלק מסויים בתורה שהוא "שלו" ("כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני לא נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת". רמח"ל, אדיר במרום, עא. מקורו מזוהר חדש, שיר השירים, תרס"א). חיזוק הייחודיות ישמש בסיס לאחריות, כיוון ש"אין הדבר תלוי אלא בי": מה שאני יכול לעשות, איש לא יוכל לעשות במקומי.

ניהול - דברים שקשורים להתנהגות, למשל:

א. לבנות "תחושת מסוגלות תורנית" על ידי צבירת הצלחות קטנות מעשיות. ("אל תהי רשע בעיני עצמך" אל תאמר "כזה אני, אינני מסוגל"). ללכת בהדרגה ולהציב רק דרישות שניתן לשער שהילד יצליח בהן; לחזק את הילד לא על התוצאות אלא על התהליך, על המאמץ; לחזק על "השיטה" המעשית בה נקט כדי להצליח.

ב. לדאוג שיהיו כמה שיותר "עוגנים" שיחברו את הילד לקהילה/משפחה: לטפח קשר ותדמית חיובית, לחבר לתפקידים במסגרת החינוכית/בית כנסת/שכונת המגורים; ג. לוודא שהילד/הילדה רוכשים מידה מספקת של מושגים ביהדות. גם אם יש להם קשיים בלמידה מסודרת, שיכירו היטב מושגי יסוד מההלכה ומהאגדה.