נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, דחה השבוע בלעג את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסייע לתושבי איראן במשבר המים החריף במדינה, וטען כי "משטר שמונע מהפלסטינים מים ומזון – אינו ראוי לאמון".
איראן מתמודדת עם משבר מים חמור, כאשר חלק מהמאגרים העמוקים במדינה הצטמקו לכדי בריכות רדודות, ובערים מסוימות לחץ המים בברזים ירד לזרזיף דק בלבד. תושבים רבים מחפשים באובססיביות מכלי אחסון ומנסים לאגור כל טיפה. למשבר זה מצטרפים עומסי חום קיצוניים והפסקות חשמל, ההופכים את חיי היומיום לבלתי נסבלים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחודש שעבר הזהירה הממשלה כי מאגרי המים המיועדים לטהראן עלולים להתרוקן בתוך שבועות ספורים, וקראה לאזרחים לצמצם את הצריכה – משימה כמעט בלתי אפשרית בצל מזג האוויר הקיצוני. בחודש האחרון נרשמו בטהראן ובערים נוספות טמפרטורות שזינקו מעל 40 מעלות, ובעיר אבאדאן וביישובים נוספים בדרום, לאורך המפרץ, נמדדו מעל 50 מעלות – מהטמפרטורות הגבוהות בעולם.
בין מלחמה לצמא – מדינה על סף קריסה
אחרי המלחמה שהכתה באיראן, הגיעה מכה נוספת: יובש חמור שמייבש את המדינה מבפנים. התושבים צמאים, המים מעטים ומזוהמים, הפסקות חשמל ממושכות משביתות את הערים, החקלאות קורסת ומחלות מים מתפשטות. המשבר הפך לנושא בוער בציבור, מככב ברשתות החברתיות, באקדמיה ובתקשורת – ומוציא אנשים להפגנות.
המשבר העצים את פערי המעמדות, את חוסר האמון בשלטון ואת האבטלה. חקלאים רבים, המוגדרים כ"פליטי מים", נאלצים לנטוש את השדות ולנדוד לערים, אך שם הם נתקלים בשוק עבודה רווי ובחוסר השתלבות. התוצאה: פשיעה גואה, מתח חברתי ותחושת חוסר יציבות.
הכורים הגרעיניים – הזוללים השקטים
לצד משק המים המדולדל, הכורים הגרעיניים והמפעלים לכריית אורניום צורכים כמויות עצומות של מים מתוקים. תעשיות אלו מזהמות נהרות, אגמים ומי תהום, ופוגעות במקורות המים במדינה.
הפסקות חשמל תכופות, גם בערים מרכזיות, משבשות את פעילות בתי החולים, התעשייה הכבדה והמגזר הפטרוכימי – ומעמיקות את תחושת הקריסה.
הפקת האורניום מחייבת הקמת סכרים, חציבת בארות והטיית נהרות – פעולות שזוללות מים ומזהמות את הסביבה ברמות רדיואקטיביות גבוהות. מרבית הכורים ממוקמים באזורים צחיחים, שם המחסור במים ממילא חמור
המומחית לעייני איראן, שרה לרך זילברברג מהמכון למחקרי ביטחון לאומי ואוניברסיטת תל אביב, מסבירה במאמר שפרסמה כי קיימות מספר סיבות למשבר המים החמור באיראן"
- שינויי אקלים ובצורות ממושכות – ירידה מתמשכת בכמות המשקעים.
- זינוק אוכלוסין – הכפלת האוכלוסייה מאז 1980 לכ-89 מיליון נפש.
- הרחבת שטחי החקלאות – מדיניות שהכפילה את השטחים המעובדים על אף המחסור במים.
- בזבוז מים עצום – צריכה יומית ממוצעת של 250 ליטר לאדם, כפול מהממוצע העולמי, ובטהראן אף 400 ליטר.
- ניהול כושל ומושחת – בניית סכרים שפגעה במקורות מים, היעדר אכיפה ואובדן משאבים.
משבר אזורי – ומה ניתן ללמוד מהשכנים?
משבר המים אינו ייחודי לאיראן. מדינות האזור, כולל שכנותיה, מתמודדות עם יובש חמור המשפיע על יציבותן. חלק מהנהרות החוצים גבולות משפיעים ישירות על אספקת המים לאיראן, והמתיחות האזורית רק מחריפה את הבעיה.
בעוד מדינות המפרץ נהנות מ-70% עד 90% אספקת מים ממפעלי התפלה, איראן מדשדשת מאחור. ערב הסעודית אף מציבה יעד להפוך למובילה עולמית בתחום. עבור איראן, פתרונות כמו התפלת מים וטיהור מי שפכים לחקלאות הפכו להכרח, אך ידרשו ויתור על פרויקטים יקרים ומבודדים דיפלומטית.
המבחן האמיתי – שינוי מדיניות מהיסוד
גם פתרונות טכנולוגיים יקרים לא יספיקו ללא רפורמה עמוקה: מנהל מים נקי משחיתות, אכיפה נוקשה על שאיבות בלתי חוקיות, חינוך ציבורי לחיסכון במים, ביטול סובסידיות ומעבר לחקלאות חסכונית ובת-קיימא. כל עוד איראן לא תשנה את מדיניותה מהשורש, היציבות הכלכלית, החברתית והפוליטית שלה – תלויה על חוט השערה.
לסיכום - משבר על גבי משבר
איראן ניצבת בפני דילמה מדינית וכלכלית מורכבת, המקשה עליה לגבש אסטרטגיה שתסייע לה להיחלץ מהמשבר הצפוי לה. מצד אחד, המשטר מנסה לשמור על שקט ציבורי באמצעות מתן סובסידיות נרחבות, הכוללות גם סבסוד מים לחקלאים ולמשקי הבית. מצד שני, מדיניות זו מעודדת צריכה מופרזת של מים – תופעה שהובילה את איראן לראש טבלת צריכת המים העולמית לנפש – ומקשה על יצירת תמריצים יעילים לחיסכון במשאב החיוני.
למשבר המים החריף מצטרפת כעת גם פגיעה עמוקה במשק האנרגיה, שמאז דצמבר מאלצת את טהראן – אחת מיצואניות הגז והנפט הגדולות בעולם – להפעיל משטר "הקצבות חשמל" למפעלי תעשייה, לקצר את שעות העבודה ואף להגביל את פעילות בתי ספר ואוניברסיטאות.
השילוב בין המלחמה מול ישראל, שורת פיצוצים מסתוריים המיוחסים לחבלה, אינפלציה דוהרת והפסקות מים וחשמל תכופות, יוצר תחושת אי־יציבות גוברת בקרב האזרחים. ברשתות החברתיות ובריאיונות לכלי תקשורת, רבים מתארים תחושה של "נפילה חופשית" של המדינה ומטילים ספק ביכולתה של ההנהגה לעצור את ההידרדרות.
נתניהו לעם האיראני: "אנחנו איתכם"
השבוע פרסם ראש הממשלה סרטון, בו פנה באנגלית לאזרחי איראן וקרא להפיל את משטר האייתוללות, והבטיח כי "ברגע שארצכם תהיה חופשית – מיטב מומחי המים של ישראל יגיעו לכל עיר באיראן, עם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר והידע המקצועי".
למען האמת לא מדובר בהצהרה חדשה, כבר לפני שבע שנים(!) ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם סרטון באנגלית (שתורגם לפרסית) ובו הציע לעם האיראני שיתוף פעולה טכנולוגי למניעת קטסטרופה סביבתית.
הוא הדגיש כי 95% מהאוכלוסייה במדינה סובלים מבצורת בדרגות שונות, וכי 50 מיליון איראנים עלולים להיעקר מבתיהם בשל נזק סביבתי – תוצאה של "ניהול לקוי וגניבת משאבים על ידי המשטר".
נתניהו הציג את הישגי ישראל בתחום: מחזור כמעט 90% ממי השפכים, פיתוח טכנולוגיית הטפטפות ופתרונות מים נוספים. הוא הציע לעם האיראני תוכניות שיאפשרו למחזר מים ולהציל את החקלאות, תוך קריאה להבחין בין העם האיראני לבין המשטר: "העם האיראני טוב והגון. הוא לא צריך להתמודד עם המשטר האכזרי לבדו. השנאה של המשטר לא תעצור את הידידות בין שני העמים שלנו".
ומה קורה בישראל?
על רקע הירידה המתמשכת במפלס הכנרת והבצורת הפוקדת את ישראל והאזור, הנחתה רשות המים את חברת "מקורות" לבצע שינוי תפעולי יזום בסכר דגניה, שמטרתו להשיב את הזרימה הסדירה לנהר הירדן הדרומי. המהלך נועד לשמר את האיזון האקולוגי, לתמוך בפעילות החקלאית ולהבטיח את פעילותם התקינה של אתרי תיירות לאורך הנהר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
עם זאת, בסייעתא דשמיא מצבה של ישראל כאמור, טוב יותר בהרבה ממדינות רבות באזור בשל טכנולוגיית ההתפלה והשיפורים בניהול משק המים.
0 תגובות