הרב אשר וייס: בהיסטוריה יזכרו את הרמב"ם ו'היביע אומר'

יום לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים של מרן פוסק הדור הגר"ע יוסף זצוק"ל, ביקר ברוסיה גאב"ד דרכי תורה, הגאון הגדול רבי אשר וייס. הגר"א וייס ביקר בבית מדרשו של הרב הראשי למוסקבה, הרב פנחס גולדשמיד, ונשא הספד מרגש תוך שהוא חושף גילויים מהקודש פנימה.

"אתמול הלכתי אחרי מיטתו של הגאון הצדיק רבי עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, והייתי אחד מתוך כמעט מליון יהודים", פתח הגר"א וייס.

"בהיסטוריה היהודית המודרנית, לא הייתה לוויה כזאת ואני מעז לומר שאנחנו לא יודעים על אירוע יהודי כלשהו שהשתתפו בו כמעט מליון אנשים בעולם הגדול.

"בזמן שמנהיג מת, מתכננים את הלוויה במשך שבוע ימים. מארגנים אוטובוסים ורכבות כדי להביא את ההמונים. אבל אחרי שהרב עובדיה עלה בסערה השמימה ב-13:30 בצהריים, איש לא תכנן להביא מליון אנשים. אף אחד לא ארגן אותם ואף אחד לא הביא אותם. הם באו בגפם איש איש. באו לחלוק כבוד אחרון לתורה וללוות את גדול הדור.

"אני חושב שכל מליון האנשים שהשתתפו בלווה הזאת יזכרו את החוויה הזאת לעולם. הרגישו באוויר שהעם יהודי התייחס לרב עובדיה ביראה בהערצה ובהמון אהבה וכולם הרגישו הרגשה של יתמות כאילו באה השמש בצהריים.

"נוצר חלל שאי אפשר למלא אותו"

"והשאלה שנשאלת מאליה היא: הוא היה בן 93, ואף אחד לא חי לנצח. זקן שזכה לאריכות ימים ושנים, איך אפשר להרגיש יתמות כאשר זקן מופלג נפטר לבית עולמו? והתשובה היא כי גדול הדור אף פעם איננו זקן; כאשר גדול הדור עולה בסערה השמימה הוא תמיד צעיר מידי, כי גדול הדור איננו רק אינדבדואל, אלא נוצר חלל ונולד חסר שכמעט אי אפשר למלא אותו.

"מה היה מיוחד במרן הרב עובדיה יוסף? מה הביא מליון אנשים להתקבץ, ללוות אותו? חרדים, דתיים, אשכנזים, ספרדים וחילונים רבים? אני חושב שבשלושה דברים הוא היה יחיד ומיוחד ואני רוצה להסביר לכם מהם שלושת התחומים הללו.

"בגדלותו התורנית. בכל מקום שאתה פותח את יביע אומר אתה נדהם. אתה נדהם מהבקיאות העצומה של אנציקלופדיה ממש. אין דבר שהוא לא ראה ואין דבר שהוא לא זכר, כי כאשר הרב עובדיה כתב את התשובות הוא לא השתמש בתכנת בר אילן ולא באוצר החכמה. הקדוש ברוך הוא לא רק חנן אותו בכישרונות עצומים; הוא היה שקדן ומתמיד שלא היה כמותו.

"הרב עובדיה היה גם מנהיג פוליטי. הוא הקים מפלגה בישראל, ניהל מערכות והרבה פעמים הכרעות מדיניות קשות הונחו על שולחנו, ואף על פי כן לא פסק פומא מגירסה.

"מדינת ישראל רעשה וגעשה, הכנסת רעשה וגעשה, ההכרעות של הרב עובדיה נגעו לכולם אך כשנכנסת לחדר שלו ראית גדול בתורה ששקוע בתלמודו, כאילו הוא לא יודע כלל מה קורה בחוץ.

"וכאשר הוא היה שקוע בתלמודו, לפעמים אנשים היו נכנסים ויוצאים מהחדר והוא כלל לא שם לב אליהם. כל כך שקוע היה בתלמודו.

"פוסק הדור היה ולא נרתע מלהקל במקום שרבים החמירו, ולנהוג כעמדת חז"ל 'כוח דהיתרא עדיף'. הוא לא ידע פחד. לא חשש מאיש, ולא ירא רק מהשמיים.

כותב בעל חובת הלבבות לפני מאות שנים: 'תמה אני, אדם שירא שמים איך ירא מדבר אחר?'. וכך ראינו אצל רבי עובדיה יוסף, שלא ירא משום אדם רק מהקב"ה.

"הרב עובדיה החזיר יהדות שלמה לקב"ה"

"מיוחד היה בתורתו, אבל מיוחד היה גם במפעל חייו ובהחזרת עטרה ליושנה. הרב עובדיה החזיר יהדות שלמה להקב"ה וזאת משום שיהדות ספרד יותר מאשר כל פזורה אחרת, הוכתה קשות מהעידן המודרני. כאשר רבבות אלפי ישראל עזו את קהילות הספרדים בצפון אפריקה והגיעו לאירופה, לארה"ב ולישראל הם לא הצליחו לעמוד בפני הציונות ובפני המודרנה, וקהילות רבות ומשפחות רבות נטשו את היהדות.

"והוא הגבר שהקים עולה של תורה והחזיר עטרה ליושנה בעולם כולו. הרים את קרנה וזקף את קומתה ומאות אלפים אולי אף מליונים חזרו להקב"ה בזכות פועלו של הרב עובדיה יוסף.

"אני חושב שמאות שנים לא היה בבית ישראל אדם יחיד שהייתה לו השפעה כל כך רבה על קהילות ישראל, כמו הרב עובדיה יוסף. הוא החזיר את ההמונים ליהדות אבל הוא גם החזיר את בני התורה הספרדים לבית המדרש, וכל הלמדנים הללו זה בזכותו של הרב עובדיה.

יחיד בדור, לוחם עז נפש

"אני חושב שבעוד מאה שנה ידברו על תקופת הרמב"ם, תקופת הבית יוסף, ותקופתו של ה'יביע אומר' - הרב עובדיה יוסף.

"וגם בכך הוא היה יחיד בדור.

"הרב עובדיה היה ידוע כלוחם עז נפש על קודשי ישראל, ולא פחד למתוח ביקורת במילים הקשות ביותר על אלו שנלחמו בקודשי ישראל. התקשורת הישראלית לא שוכחת מילים קשות ביותר שאמר לפני עשרים שנה על חבר כנסת יוסי שריד או שאמר רק לאחרונה על השר יאיר לפיד, ועל כל יריביו שאמר עליהם מילים קשות ביותר.

"ואף על פי כן, כולם - גם היריבים הגדולים ביותר, גם שונאיו הפוליטיים - כולם דיברו בגעגועים בערגה ובהערצה גדולה כי כולם ידעו שאהבת ישראל מלאה את כל ליבו ונפשו.

"נצטווינו להידמות להקב"ה, וכאשר הרב עובדיה התקיף הרגישו ונזכרו בפסוק כי 'כאשר ייסר איש את בנו כן ייסרך ה' אלוקיך'.

"באהבה ובחמלה אמר את דברו. אחד הסיפורים שסיפרו בהספדים היה סיפור שזלגו עיני דמעות ובכיתי מרוב התרגשות.

"לפני 14 שנים, כאשר לקה הרב עובדיה בלבו ולקחו אותו לבדיקה קרדיולוגית, והרופאים אמרו שצריכים לעשות צנתור כי יש סתימה גדולה בעורקים, הרב עובדיה ביקש מהרופאים כי הוא רוצה ללכת הביתה לשלוש שעות לאחריהם ישוב לבית החולים. אף אחד לא הבין בשביל מה הוא צריך 3 שעות. כאשר הוא הגיע לביתו, אמרו לו ילדיו: זו סכנה, אתה צריך צנתור.

"והסביר הרב עובדיה שהוא באמצע לכתוב תשובה הלכתית על עגונה, אשה צעירה שהבעל שלה נעלם ולא חזר הביתה וצריך להתיר אותה לנישואין. אמר הרב עובדיה: 'אם חס וחלילה אני לא אחזור הביתה, אני לא בטוח שיש מי שיתיר את האישה הזאת לנישואין, ולכן אני לא יכול ללכת לבית החולים עד שסיימתי לכתוב את התשובה והאישה הצעירה תוכל להינשא שוב'.

"אחרי הלוויה, כאשר הייתי בדרך לשדה התעופה בדרכי לרוסיה, התקשר אליי נכד של הרב עובדיה - אחד מחשובי תלמידיי - ואמר לי משהו שמאוד ריגש אותי. לפני חודש וחצי הגיעה שאלה קשה לשולחנו של הרב עובדיה חשש ממזרות של שלושה צעירים בישראל. הרב הרגיש שאין לו את הכוחות לטפל בעניין, והוא הפנה את השאלה אליי ואל בית הדין שלי. הילדים הללו היו בני 12 שנה וענן כבד של ממזרות ריחף מעל ראשם. התעמקתי בסוגיה. גבינו עדות וברוך השם כתבתי פסק דין להתיר אותם וזה היה פסק כדין האחרון שהרב עובדיה חתם עליו לפני שעלה בסערה השמימה. יכול היה לומר - אין לי כוח תלכו למקום אחר, אולם לא כך נהג משום שהוא הרגיש תמיד בצערם של ישראל לא נח ולא שקט עד שידע שמצאו פתרון לצרתם ולצערם של בני ישראל".