בראיון שנתן נשיא המדינה שמעון פרס לאתר הרשמי של הוותיקן לפני מספר ימים נשאל פרס במה הוא סבור שהאפיפיור הנוכחי שונה מכל האחרים, היות שהכיר את קודמיו.
פרס ענה שהאפיפיור הנוכחי איננו אומר לנו מה לעשות הוא אומר לנו מי להיות. והדברים חמורים ומדברים בעד עצמם - האם באמצעות קיומן של מיסות מעל קבר דוד יכתיב לנו האפיפיור זהות יהודית או נוצרית.
לטענתו של פרס, האפיפיור הוא אדם סבלני שבא לשוחח עם רבנים ראשיים ונציגי דת מוסלמים מירדן, עם הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית, על מנת לאחד בבשורת שלום את כולנו לקראת החזון המפורסם של פרס המכונה 'מזרח תיכון חדש'. לשיטתו, הוא רוצה לאחד את כולנו נגד הטרור.
מעניין מאוד שאדם סובלני כל כך כפי שמצייר אותו שמעון פרס, אינו מתחשב ברגשותיהם של היהודים ובאמונתם כלל, שכן ברור שאדם סובלני אשר בא להקריב עבור השלום אינו נוטל לעצמו אלא מקריב בעבורו כדרכנו, היהודים - שטחים תמורת שלום.
האפיפיור, כתאולוג וכאיש דת, בוודאי יודע שקיומם של מיסות קבועות מעל קבר דוד יום יום לא יאפשרו למתפללים תחתיו בציון הקבר להתפלל שם. למעשה, בכך הוא מנכס לעצמו את המתחם מבחינה רוחנית גם למעלה את חדר 'הסעודה האחרונה' (כפי שנוכחנו לדעת בתקרית של שני הבחורים שלא הורשו להיכנס וסולקו בכוח על ידי השוטרים בטענה שזו כנסייה ואסור ליהודים להיכנס לשם עם תפילין), ולמטה, היות ולא ניתן להתפלל בבית כנסת תחת כנסייה.
מלבד זאת, ידוע לאפיפיור שריבוי התיירים השוטף את העיר במהלך היום כולו מביא אותם לא רק למיסה, אלא גם למתחם הקבר למטה, שם הם מצטלבים לנגד עיני המתפללים וביניהם. כמו כן, גדרי הצניעות שלנו כיהודים אינם מקבילים לגדרי הצניעות של הכנסייה.
בנוסף, התיירים מצלמים את המתפללים בציון הקבר גם בשבתות וגם בחגים והדבר מפריע לאווירה ולקדושת המקום.
למעשה, חוסר רגישותו של האפיפיור משוועת עוד הרבה יותר. מומחים ליחסי ישראל-ותיקן מספרים לנו שהחרדים כלל לא מבינים את מטרת ביקורו וכי הוא הגיע על מנת לאחד את הכנסייה האורתודוקסית עם כנסיית הוותיקן בהר ציון, דווקא במקום הסימבולי הזה שמסמל עבור הכנסייה את אחדותה הפרה-היסטורית טרם ההתפלגות.
אלא שמומחים אלו לא נתנו ליבם להבין את מטרת איחודם של הפלגים הנוצריים בהר ציון, סביב המיסה היום יומית שתתנהל שם על ידי כל הפלגים השונים, מעל ראשם של היהודים ועל חשבונם.
אין ספק שהאפיפיור בא לאחד את הכנסייה הנוצרית מבפנים על פלגיה וזרמיה השונים ואין לו שום עניין לדאוג לסובלנות ולאחדות עם היהדות והעם היהודי, שכן הוא עושה זאת על חשבונם.
עבורנו היהודים, הר ציון הוא מקום אחדותה הנצחית של מלכות בית דוד ששלטה בטרם התפלגות המלכויות בין יהודה וישראל. אם אחדות הכנסייה מקדמותה חשובה לאפיפיור, ולכן הוא מחשיב את הר ציון כסמל לאחדות הכנסייה, בוודאי הוא יכול להבין כי עבור העם היהודי הר ציון הוא סמל לאחדות מלכות בית דוד הנצחית וכי הוא פוגע ברגשותיהם של היהודים המאמינים. אך אין זה מעניינו.
בקשתו של פרנסיסקוס לקבל לידי הוותיקן את המתחם כולו, כפי שמספרים לנו הפוליטיקאים הישראלים, אינה חושפת בפנינו את רגישותו לזולתו. מדינת ישראל לא נתנה לו את כל מבוקשו לעת עתה והסתפקה במתן מיסות קבועות בהר ציון, אולם בקשתו זו מלמדת על כוונותיו וגישתו האינטרסנטית על חשבון העם היהודי.
כמו כן המומחים ליחסי ישראל-ותיקן מספרים לנו שבהר ציון היה מקום השראת 'רוח הקודש' על תלמידי אותו האיש בחדר הסעודה האחרונה וכי למקום חשיבות רוחנית גדולה.
על כל פנים, האירוע של הסעודה האחרונה אירע 1,000 שנה לאחר תקופתו של דוד המלך שמבחינתנו היהודים הוא אבי רוח הקודש. פגיעה ברגשותינו, ולו מסיבה זו, גדולה עשרת מונים.
לפי כך אין ספק שהוותיקן בראשותו של האפיפיור פרנסיסקוס אינו רגיש כפי שמציג זאת הנשיא פרס ובשורתו איננה בשורת שלום, כי אם מאבק דתי כנגד העם היהודי. מה גם שהאפיפיור פרנסיסקוס קידש את יוחנן פאולוס השני בטקס מיוחד שעשה, ויוחנן פאולוס השני על כל אמירותיו הפרו ישראליות, עדיין הכריז על פיוס ה-12 , ששיתף פעולה עם היטלר ונחשב לאנטישמי עבורנו, כמבורך.
בראיון לעיתון בלגי שאלה אותי הכתבת מה דעתי על חברו היהודי של האפיפיור (הרב הראשי של ארגנטינה), ועניתי על כך כי אני אינני יודע מה הרב הזה עושה וכי אני מקווה שהוא לפחות יודע מה הוא עושה, מפני שהפגיעה בקודשי ישראל היא חמורה ביותר. מאידך, אנו רואים שהאפיפיור ידע לתכנן את ביקורו דווקא בספירת העומר ביום ה'יסוד של היסוד' המזוהה עם הר ציון מבחינה רוחנית ושמא ידיעותיו אלו ניתנו לו 'מחברו הטוב'.
האפיפיור ניצל הזדמנות של מתקפה של מוסדות השלטון הישראלי כנגד הדתיים והחרדים ואת האווירה העכורה השוררת בישראל כדי לנכס לעצמו דרך שלטון זה מקומות מקודשים על חשבון היהדות.
היות שלפי אמונת הנצרות הקתולית האפיפיור הינו 'הניצוץ האלוהי שאיננו טועה' מבחינתם, לכן גם מבחינתנו אין כלל הבדל בין פיוס ה-12 לבין פרנסיסקוס או כל אפיפיור אחר, וכל אפיפיור לוקח את האחריות הכבדה לפשעי הוותיקן לדורותיו.
ברור לכולם שחדר הסעודה האחרונה אינו קיים 2,000 שנה והוא משוערך לכל היותר ל-600 עד 800 שנה האחרונות.
טקס הסעודה האחרונה של אותו האיש, אם בכלל אירע בחייו, קרה לפני כ-2,000 שנה ולכן הכנסייה יכולה למצוא לעצמה מקום אחר לבצע בו מיסה. אגב, גם כנסיית הקבר של אותו האיש איננה מקום קבורתו היות ונמצאה החומה השלישית והכנסייה בתוך חומות בית שני. יהודים לא קברו את מתיהם בתוך החומות מפאת קדושת העיר.
כל אדם שלב יהודי הולם בקרבו חייב למחות בעת הזו בצורה כל שהיא על הפגיעה בקדשי ישראל, על צער גלות השכינה ועל רמיסת מלכות בית דוד.
הכותב הוא יו"ר המרכז להסברה יהודית למניעת התבוללות