יארצייט של רחל אמנו – שבת יא' חשוון
ירושת רחל אמנו לכל האימהות – ויש הבטחה!
אומר הזוהר הקדוש, כשהעולם צריך רחמים:
רחל אימנו פועלת יותר מכולם! (פר' ויחי).
הגר"א מביא בפרושו על תיקוני הזוהר:
שהשכינה הקדושה שורה בקברה של רחל אמנו.
אומר הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: "לו הייתי בא"י הייתי מבלה בלילות אצל אמא רחל, כי מתחת הסינור של האמא – תמיד כדאי להתחבאות".
רחל אימנו, היא האמא שמלמדת איך להגן ולהחביא את הילדים, מתחת לסינר האימהי, האוהב המחמם כל ילד, בכל – עת ומצב.
גם כאשר הילד 'התלכלך' - ואפילו מאד! אמא תמיד תגן על ילדה!
אמא תמיד 'תנקה' את ילדה מכל רבב - בחמלה ובאהבה.
אש המסירות והאהבה בלב של אמא – לא תכבה לעולם!
כי, אמא - תמיד נשארת – אמא!
ורחל אימנו, היא דוגמא לאמא לדורות, שעדיין:
ממתינה לבניה על - אם הדרך, ומעלה את תפילותיהם עד - כיסא הכבוד.
ועודנה עומדת ומתחננת לפני אבינו שבשמים, והיא - לא מרפה או מתייאשת, רק את - דמעתה שופכת.
רחל אמנו – היא היחידה! שקיבלה הבטחה מיוחדת:
"מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם".
ושבו בנים לגבולם – ומהר!
רחל אימנו, דמות וסמל לדורות - לכל האימהות.
להמשיך לחכות, להמתין לבנים (ולבנות), לרגע לא להתייאש מהילד שקצת 'החליק' במדרון...
היא נטעה בכל אמא - כוחות עצומים!
כח השתיקה, הוויתור וההבלגה – כח האימהוּת!
העולם נוהג לומר: 'אמא היא העו"ד הכי טוב של הילד'.
כמה אמיתי - ככה נכון! אין אמא שתתכחש לזאת!
אמא יקרה,
"יש לך הבטחה אלוקית, כל בן ובת שיצא לגלות – עוד ישוב!"
יש בן שירד לגלות - גלות הדעת, הוא לא אבד! רק דעתו אבדה!
הגלות הזאת, נסתרת וגלויה, אבל, אמא תמיד מבחינה: במעשה, דיבור ולבוש – מה השתנה?
והגלות, בכל יום מתחדשת – והכל מדומיין, ולא נגמר...
ממש מ'בית היוצר' של גלות מצרים, שגם עליה אמר ר' חיים שמואלביץ:
"אמא רחל, תמשיכי לבכות! לרגע אל תפסיקי,
תבכי עוד ועוד – אל תרפי, כי הגיע הזמן שישובו - בנים לגבולם!"
הבן מתחנן, אמא - תבכי!
הבן האבוד, לא אוהב את המקום שהחליק אליו, הגלות שהוא חי בה, הוא - לא רוצה אותה!
הוא לא באמת שמח שם, ואין שום הגיון שירצה להמשיך לחיות בגלות, ועוד מרצון, אבל, איך ידע מה עכשיו?
איך יוצאים ממעמקי הבור?
ואמאל'ה, רואה ומבינה, והכל בשקט... זועקת ומתפללת, מתחננת לגאול את בנה מהמקום האפל...
כשאמא בוכה - הבן מרגיש ומחיש!
הוא רואה ויודע שאמא - לא התייאשה!
וזה מזרים לו כח, שלא יתייאש - מעצמו!
אמא יקרה, יש לך הבטחה אלוקית! הוא יחזור! ושובו בנים לגבולם!
ויש בן אובד, שלא יודע שאמא עוד מחכה, תגידו לו! תספרו:
ה'אין' ייאוש של אמא – טבוע בדמה!
היא יודעת, שהבן עוד ישובמהמסע ברחוב הסואן והמבלבל, מהגלות:
שיצא אליה - שלא מרצונו!
אמא יקרה, תני לבנך להרגיש, שהוא:
בשר מבשרך, ועד כמה הוא – אהוב ורצוי.
תספרי לו, שאם היית גודלת בדור הזה, מי יודעת אם היית עומדת איתנה? הזרימי כוחות, החדירי תקווה – הפיחי בו נשמת חיים!
בן יקר, אתה חייב לדעת, שאמא - מחכה לך!
מחכה - בהסתרה, בבכי ובדומיה, ואתה – מתי תשוב?
אמא מחכה על - אם הדרך
רחל אימנו קבורה על אם הדרך,
כי אם – הדרך, ואם – הבנים, זו אותה - אם, אלו אותם אותיות.
אמא מחכה על אם הדרך – בשביל חצץ ועפר, בדרך לזאפה, או לכל מקום שלא יהיה...
בשמש - שקופחת בעוצמה, בחום ובקור, בגשם וברוח.
היא מחכה לבן, כדי - לאסוף אותו, מכל מקום שרק יהיה, שלא ימשיך לטעות, היא אוספת את בנה, לפני שמשהו ילכדהו - במתק לשונם.
אמא מחכה - בזרועות פתוחות, ולא נרתעת – רק שישוב ותחבקהו!
היא מחכה לו – 24 שעות ביממה, באמצע הלילה ולפנות בוקר, והוא אפילו – לא יודע.
היא תמשיך לחכות – עד שיחזור... בבקשה – במהרה!
ביחד נלך בכיוון הנכון – מחכה שתשוב!
הבן האובד, יפסע ויראה פרשת דרכים, אבל – גם יראה את אמא!
והוא ידע – לאיזה כיון להתקדם...
והיא, במבט מרחם וחומל, תפגוש במבטו, וישובו יחדיו...
הביתה – לשוב 'אבא'.
אמא מחכה על אם הדרך, כדי שהבן האובד:
יאסוף עימו עוד בנים אובדים:
"כולם נקבצו ובאו לך" – אמא תראה לכולם את הדרך בחזרה.
כל 'אמא' יש - הבטחה ניצחית!
שורש הקיווי והוא - שורש הגאולה, הוא - התפילה!
ה'אל ייאוש' - מצמיח תקווה החדשה.
אמא יקרה,
שאי מבט למרומים לאבא שבשמים, הוא מחכה לך - רק תתחנני ותבקשי...
אמא יקרה,
הרשי לעצמך לבכות... וגם, לנשום עמוק - בלי להרפות!
גאולתך תגיע, דווקא מתוך - החושך והאפילה!
כי, תכלית הגלות והצרות - היא הגאולה.
רחל אימנו - לעולם לא ספקה מלהתפלל, בדמעות ובתחינה.
וגם את!
אמא יקרה,
תנסי ותראי "הטוב - כי לא כלו רחמיך, המרחם - כי לא תמו חסדך".
עוד מעט ישוב הבן - קרוב היום! קרוב - ממש!
תתפללי, תתחנני, תבכי, הקב"ה הבטיח – והוא מקיים!
"קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך - וקווה אל ה'".
ושובו בנים לגבולם, אמן.