יומא דהילולא דרשב"י ידוע כיום גדול המסוגל לישועות רבות בכל מכל כל, והוא יום אשר בו מרבים בתפילה ובעסק התורה ובפרט בלימוד הזוהר הק', וביום זה אף פוסקים מלנהוג את מנהגי האבלות אשר היו נהוגים במשך ימי הספירה עד עתה.
שורש המנהג - המקורות הקדומים
אחד המקורות המוקדמים ביותר להפסקת מנהגי האבלות ביום ל"ג בעומר מופיע כבר בכת"י שנמצא בגניזה הקהירית ושנכתב בסביבות שנת ד'תתקי"א (1150 למניינם) בחיבורו של 'יוסף בן יוסף ארבוני'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אזכור מאוחר יותר מופיע בספרו הנודע של רבי אברהם אבן ירחי, ספר המנהיג, אשר שם כתב כי 'שמעתי בשם ר׳ זרחיה הלוי ז"ל מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל׳ יום ופלגא ט"ו יום, וט"ו יום קודם העצרת זהו ל"ג בעומר' (המנהיג, סימן ק"ו).
אך לפי חשבונו זה של בעל ספר המנהיג, אם ניקח מחצית החודש קודם לחג השבועות יצא כ' באייר ולא י"ח באייר וכיצד מתיישבים הדברים? כמענה לכך נכתב כי יש להפחית את חמישה עשר הימים מארבעים ותשעת ימי העומר ולא מחג השבועות, וכך יצא כי יום י"ח הוא האחרון לאבלות (דרשות ר"י אבן שועיב, מכון לב שמח, עמ' רכא – רכג)
יומא דהילולא - מקור מנהג השמחה ביום ל"ג בעומר והעליה לציון הרשב"י
מקור המנהג לייחד את יום ל"ג בעומר כיום מסוגל בפני עצמו מופיע במאירי (יבמות ס"ב ע"ב) ומיוחס כבר לתקופת הגאונים.
ביום זה נהגו רבים מקהילות ישראל לשמוח שמחה רבה ולהשתדל אף לעלות לציונו של רשב"י.
הראשון שידוע שתיאר את העלייה לציון הרשב"י בל"ג בעומר הוא רבי עובדיה מברטנורא, התיעוד מופיע במכתב ששלח לאחיו בשנת רמ"ט ובו כתב "בי"ח באייר יום מיתתו, באם מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקין עליה נר תמיד... שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא" (הדברים מובאים בשם ספר דרכי ציון- אגרות רע"ב, אך לא מצאתים במקור שם. הציטוט מתוך 'טעמי המנהגים ומקורי הדינים).
מקור קדום נוסף לעלייה לציון נמצא בדברי מהרח"ו בשער הכוונות (דרושי פסח, דרוש י"ב) שם כתב "ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אליעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם, אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא וזה היה פעם האחת שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך. והרב רבי יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה האחת קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה".
ההדלקה בציון
ביום גדול זה נהגו ישראל קדושים לערוך 'הדלקה' לכבודו של רשב"י. הטעם המקובל לכך הוא שהדבר נעשה לזכר האש שליהטה סביבות הבית שבו היו רשב"י ותלמידיו ביום פטירתו שכן ביום אשר בו גילה רשב"י סודות עליונים לתלמידיו האש לא פסקה כל אותו היום מן הבית ומשיצאה מיטת רשב"י פרחה באוויר והיתה האש ממשיכה ולוהטת לפניה, וכלשון הזוהר 'כָּל הַהוּא יוֹמָא, לָא אַפְסִיק אֶשָּׁא מִן בֵּיתָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּמָטֵי לְגַבֵּיהּ, דְּלָא יָכִילוּ דִּנְהוֹרָא וְאֶשָּׁא הֲוָה בְּסוּחֲרָנֵיהּ. כָּל הַהוּא יוֹמָא נָפִילְנָא עַל אַרְעָא, וְגָעֵינָא. בָּתַר דְּאָזִיל אֶשָּׁא, חֲמֵינָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּאִסְתְּלַּק מִן עָלְמָא, אִתְעֲטָּף שָׁכִיב עַל יְמִינֵיהּ, וְאַנְפּוֹי חַיְיכִין' (אדרא זוטא מ"ג, קצ"ז).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
זכה דורינו ונתרבו בו ספרי הקודש, כל אשר יחפוץ אדם ללמוד ימצא אותו ערוך לפניו ומפורש בטוב טעם ודעת, תורה מפוארת בכלי מפואר, מה שנותר לנו הוא רק לעסוק ביום זה בתורת רשב"י כל אחד עד היכן שידו מגעת, ולהרבות בתפילה לקב"ה שזכותיה דבר יוחאי תעמוד לנו ולזרענו ותגן עלינו מפני כל הקמים עלינו לרעה, חרבם תבוא בליבם וקשתות תשברנה, ותהא תורת רשב"י מגן וצינה עלינו ותמשך השמחה הגדולה לכל השנה כולה.
תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי!
0 תגובות