לאמריקאים יש את קייטי מאקי - "אני אוהבת לרוץ כי זו הפעולה היחידה שאני מבצעת בכל יום ואף פעם לא מתחרטת עליה", ולנו יש את מירי פורסט, והיא לא פחות טובה. ראיון מעורר השראה
איך זה קורה לנו כל פעם מחדש, אנחנו מוצאים את עצמינו 'מותרעים' ומתמודדים עם התמכרות אחרת. הגיע הזמן
"כשהציעו לי להיות ליצנית מיד התנגדתי. לא חשבתי שאוכל לחייך ליד מיטת חולים סופניים", אח"כ היא למדה
כתבות
