מסכת שבועות, דף יב'
בדף שלנו מובא שאין להקריב פירות במזבח, כמו שכתוב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' ", ודבש היינו כלל פירות האילן, כך מביא רש"י, וזה כמובן מבוסס על הפסוק המונה את שבעת המינים "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" כשהמילה דבש בפסוק, הכוונה היא לדבש תמרים, מה שקוראים לו היום סילאן, ולא לדבש דבורים. כמו שכתב הרלב"ג שאת דבש התמרים הארץ מחדשת, לעומת דבש הדבורים שאותו הדבורים מחדשות.
ומה באמת ברכתו של דבש התמרים, של הסילאן ? ובכן, בספר בעל הלכות גדולות כתב, שמי שאוכל דבש תמרים בפני עצמו, לבד, צריך לברך בורא פרי העץ, ומה שכתוב בגמרא בברכות שעל דבש מברכים שהכל נהיה בדברו, הכוונה היא אם הוא עירב אותו במים, אבל אם הוא נאכל כמות שהוא, ברכתו בורא פרי העץ.
המפרשים מסבירים שראייתו של בעל הלכות גדולות היא מכך שכשהתורה מונה את שבעת המינים היא אומרת דבש, ולא אומרת תמרים. הלכה למעשה, גם הרמב"ם וגם השו"ע פסקו שעל דבש תמרים מברכים "שהכל נהיה בדברו" בין אם הוא זב מעצמו, ובין אם הוא אינו מעורב במים. ובכף החיים כתב, שאם אדם יברך עליו בטעות "בורא פרי העץ, או האדמה" יצא בדיעבד ולא יחזור לברך שהכל, כיון שלדעת הבה"ג הוא יצא ידי חובה, וספק ברכות להקל. וכמובן, שהדברים נאמרים בדרך לימוד, וכל אחד יעשה לו רב, ויסתלק מן הספק.
0 תגובות