בדף היומי של היום, מסכת שבועות דף ל"ט, הגמרא מזכירה את הפסוק מפרשת בחוקותי: "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו". על פסוק זה דרשה הגמרא שהכוונה היא "איש בעון אחיו". כלומר, עבירה של אדם אחד עלולה להכשיל ולהשפיע על אחרים. מדרשה זו, מלמדים חז"ל, שכל ישראל ערבים זה בזה.
רעיון ה'ערבות' הזה אינו רק אמירה על אחריות חברתית, אלא יש לו משמעות הלכתית מרחיקת לכת: הוא המקור לכך שאיש יכול להוציא ידי חובה איש אחר אף על פי שכבר קיים את המצווה בעצמו. הסיבה לכך היא שכל יהודי חש את החובה והערבות לדאוג שגם יהודים אחרים יקיימו מצוות.
אולם, כשאנו בוחנים את גדרי הערבות הזו, עולה שאלה חשובה בנוגע למעמדן של נשים. הרא"ש, בהקשר לברכת המזון, כותב שאישה אינה בכלל הערבות. מכאן, לכאורה, נובע שאינה יכולה להוציא איש ידי חובתו בברכת המזון.
ערבות לנשים - דעת רבי עקיבא איגר
בסוגיה זו מפורסמת דעתו של רבי עקיבא איגר, (שו"ת רע"א, סי' ז) המביא את ספקו של בעל הנודע-ביהודה, בנוגע לערבות גברים על נשים, ומרחיב שהדברים עלולים להשתמע גם כך שאישה שיצאה ידי חובתה בקידוש לא תוכל להוציא אחרות. אלא שרבי עקיבא איגר דוחה בתוקף את הגישה שנשים אינן בכלל ערבות, וקובע שאין חילוק כלל בין איש לאישה לענין ערבות. הוא אינו מקבל את ההבחנה הפשוטה הזו, אלא מבאר את הדבר בצורה שונה.
לדעתו, ההבחנה אינה בזהות המקבל או המוציא (איש או אישה), אלא ברמת החיוב של המוציא במצווה הספציפית. עקרון ה'ערבות', המאפשר למי שיצא ידי חובתו להוציא אחרים, חל רק במי שמחוייב גם הוא בעצמותו במצווה זו. מי שחייב במצווה, גם אם כבר קיים אותה לעצמו, עדיין יש לו שייכות אליה והוא יכול להוציא בה אחרים.
לעומת זאת, מסביר ר' עקיבא איגר, מי שאינו בר חיובא כלל במצווה זו – אין לו בה דין 'ערבות'. הוא מביא ראיה לדבריו מדין חירש המדבר ואינו שומע לגבי תקיעת שופר: הוא אינו מחויב בתקיעת שופר, ולכן אינו יכול להוציא אחרים. מכאן לומדים ש'ערבות' תלויה בחיוב במצווה.
לפי הבנה זו, במצוות שהאישה חייבת, הרי שהיא בכלל ה'ערבות', בדיוק כמו האיש. אין כל הפרש בין אנשים לנשים לעניין עצם ה'ערבות'. לכן, במצוות כמו קידוש, שבה האישה חייבת כמו האיש, אישה שיצאה ידי חובתה יכולה להוציא הן נשים והן אנשים שלא יצאו עדיין. הסיבה היא שבמצוות אלו יש להן את השייכות והחיוב הנדרשים כדי להיות בכלל 'ערבות'.
הוא אף מסביר שכנראה כוונת הרא"ש, שכתב שנשים אינן בכלל ערבות בברכת המזון, הייתה לפי הצד שנשים אינן חייבות בברכת המזון מדאורייתא (רק מדרבנן), בעוד גברים חייבים מדאורייתא. במצווה שאין חייבים בה מדאורייתא (לשיטה זו), אולי אין להם דין 'ערבות' להוציא את מי שחייב מדאורייתא. אך במצווה שבה נשים חייבות כמו גברים (כגון קידוש), או אפילו אם חייבות מדאורייתא כמו גברים (כגון ברכת המזון לפי שיטות אחרות), הרי הן בכלל הערבות ויכולות להוציא אחרים.
0 תגובות