בדף היומי, במסכת עבודה זרה דף ח’, אנו מוצאים סגולה נפלאה לזיכרון, כפי שמובא ברש"י הקדוש. בגמרא נאמר: "שואל אדם צרכיו בשומע תפילה", אך אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה – אומר.
רש"י מפרש: "מעין כל ברכה וברכה – אם היה משכח תלמודו - מאריך בחונן הדעת, אם בעל תשובה הוא - מאריך בהרוצה בתשובה, וכן כולן:".
למעשה, זו גמרא מפורשת גם במגילה (ו ע"ב): "ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא". וכדי לזכות לסיעתא דשמיא, חובה להתפלל בכוונה.
אחד הדברים החשובים להחדיר בילדים הוא עניין התפילה. כפי שאמרו חז"ל בנידה ע ע"ב: "מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". מה שאנו לומדים מכאן הוא שבלי סיוע שמימי – לא נצליח באמת.
לכן, עצה טובה היא לחנך ולהרגיל את הילדים לומר לפני הלימוד את תפילת רבי נחוניא בן הקנה, וכמו כן לכוון בתפילת "אבינו אב הרחמן" ב'אהבה רבה' על הצלחה בתורה.
רבינו הגדול, הגרש"ז זצ"ל, היה מעורר את בני הישיבה ואומר להם: כשבן בא לבקש בקשה מאביו, הוא מבקש את הדבר החשוב ביותר, ובפרט כשהוא מבקש ברחמים. הוא הדגים זאת במילותיו: "אבינו, אב הרחמן – מה אבקש ממך? מהו הדבר הכי חשוב שאוכל לבקש? בריאות? ודאי! פרנסה? ודאי! אבל לא זה אני מבקש, אלא – תן בלבנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך".
0 תגובות