לפני כשנה נזקקתי לשירותיו של חשמלאי מקצועי, הוא הגיע לביתי וביצע את העבודה על הצד הטוב ביותר, הייתי מרוצה מעבדתו. כעבור חודש פגשתי את חותנו אתו הכרתי ומהרתי לשבח את חתנו: "לא רק שהוא עושה עבודה טובה", פתחתי ואמרתי, "אלא שהכל נעשה בחן, בנעימות ומעל הכל במקצועיות רבה ובזהירות נדרשת. ניכר כי אכפת לו באופן אישי שעבודתו תצליח ושנהיה מרוצים ממנה", הוספתי והדגשתי כשאני מרחיב בתיאור הפרטים ואומר ש"גם פעולה שהיתה נראית כסבוכה, הוא, עם הרוגע והמקצועיות שבו הצליח לעשותה על הצד הטוב ביותר".
נכון, יכולתי לא לומר דבר לחותן כמו גם שיכולתי לפטור את עצמי באמירה רפויה כמו: "יישר כח לחתנך שעשה עבודה טובה". אבל חשבתי שלא נכון לנהוג כן. אם אני רוצה שהמסר יעבור ויתן משוב חיובי, כך שירגיש שאני באמת מודה לו על עשייתו, יש לפרט לפרטי פרטים [עד כמה שניתן] ממה וכמה הייתי מרוצה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואכן, כעבור חצי שנה פגשתי את אותו חשמלאי והוא הודה לי נרגשות על המילים החמות והתיאורים המלבבים שאמרתי לחמיו, הוא הוסיף ואמר שהדבר העלה את קרנו בעיני בני משפחתו. לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, אז הוא הסביר: "אצלי במשפחה יודעים שאני חשמלאי, זהו, לא מעבר לזה! אתה באת והוספתי עליי כהנה וכהנה שבחים עד שכל ההסתכלות עליי השתנתה, הם הבינו יותר טוב מה אני עושה. כן גם בעיני בני ביתי הקרובים ביותר התחדדה ההבנה שאני עושה דבר שדורש ממוחיות מסויימת, ואני סיגלתי אותה לעצמי".
הסיפור הזה חידד אצלי הבנה חשובה. קורה והילד או התלמיד שלנו עושה דבר מה טוב שמשמח אותנו ואנו רוצים להחמיא לו על כך, דבר מבורך כמובן. אך במקום לומר לילד או לתלמיד שבח לקוני, כמו: "עבודתך יפה", כדאי לומר לו: "נהנתי לקרא את תשובותיך ובמיוחד את העובדה שהקפדת על קווים ישרים". במקום לומר לילד: "סדרת יפה את ארון הנעליים", נאמר לו: "כל הכבוד שנתת דעתך לסדר את נעלי הקיץ למעלה ונעלי החורף למטה - זה ממש מאיר עיניים".
בדומה לכך, ניתן לפרגן לבת ולומר בחיוך מאולץ: "המתכון שלפיו בישלת לנו את הארוחה מדהים", אבל השבח ש'יעשה' לה את זה יהיה: "כל הכבוד לך שהשכלת לאזן נכון בין המלח לכמות הסוכר - הורגשה מעט מתיקות אבל בטעם טוב". זהו הדלק להמשיך לעשות טוב. אותן מילים מחוללות פלאים בנפשו של האחר גם אם כלפי חוץ לא נראה הדבר.
מלבד עבודתי כמחנך אני משמש גם כמרצה במכון 'אחיה'. מיומי הראשון, נהוג בידי לסיים את ההרצאה במילות תודה ושבח לקהל הנוכחים, כמו "תודה על הקשבתכם, שאלותיכם היו חכמות ומשכילות". או "הארותיכם מלמדות אותי כי קהל משכיל יושב לפניי", "אני מעריך את העובדה שבסוף יום עבודה ראיתם לנכון לבא, להשתתף ולסכם את הדברים". אך בכל מחזור יש את אותו אחד שמנסה להבין מה פשר כל אותה אריכות, וכי לא ניתן להסתפק באמירה לקונית של "לילה טוב" או "תודה על ההקשבה"? אני שומע את דבריו אך ממשיך בדרכי זו. כעבור שלושה שיעורים אני מסיים את השיעור ואומר: "עד כאן השיעור להערב, לילה טוב". מיד קמים כולם כאיש אחד, תמהים ולא מבינים, לאן נעלמו כל אותן מחמאות להן הורגלנו? אזי אני מישיר מבט לאותו ספקן ובלא אומר ודברים הוא מקבל את תשובה...
כן, אפשר לגשת לרב בית הכנסת ולשבחו על דרשתו. אפשר לומר "יישר כח" סתמי, ואפשר לומר "בזכות הדברים הנפלאים יש לי דבר תורה ערוך ומסודר לשולחן שבת. הדברים הובנו והתיישבו אצלי כמים על נפש עייפה". גם הוא, הת"ח הנכבד, על אף רום גדולתו ומעמדו, ישמח לשמוע דברי שבח, סוף כל סוף כולנו קרוצי חומר אנחנו.
למדנו אם כן שאם רוצים שמילות השבח שלנו ינתבו עצמן לליבו של האחר בכלל ושל הילד הרך בפרט, יעשו את פעולתן, יקנו שביתה בליבו ויתנו לו מעוף לפעמים הבאות, הרי שיש להרחיב ולפרט את התודה ולהצביע על דבר מה ספציפי - כך המחמאה תפעל את פעולתה עשרת מונים יותר.
בהצלחה רבה!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכותב, הרב אשר גרוזמן, הוא רב ומחנך ותיק בתלמוד תורה "רזי-לי" בני ברק
0 תגובות