אם הייתם שואלים אדם מן השורה עם מי הוא לא היה רוצה להתחלף היום, התשובה ברורה: עם ח"כ חרדי בכנסת ישראל. אותם מסמרים חסרי ראש שמתיימרים להיות שומרי עולם התורה בארץ הקודש נותרו חדלי אישים, בזמן שהציבור ששלח אותם נאנק ונרמס תחת גזירות וסנקציות שמעולם לא היו קשות יותר.
המציאות החרדית תחת ממשלת ימין מלא מלא התשפ"ו היא סיוט מתמשך: מעצרי עריקים, חיתוך אכזרי במגלות, מחיר למשתכן, משבר המעונות שסוגר על משפחות ברוכות ילדים. רישיונות נהיגה, יציאה לחו"ל ועוד ועוד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
רק השבוע, שעות לאחר ההודעה החגיגית של מפכ"ל המשטרה כי יש לעצור כל חייב גיוס חרדי מזדמן, סיפר אברך בן תורה חשוב שעבר תאונה: "לא התפללתי שיבוא אמבולנס, ביקשתי מהקב"ה שלא תבוא ניידת לזירה" - 100 בשבילך!
אבל הנציגים שלנו? הם עסוקים במה שהם עושים הכי טוב ובצורה שיטתית: הטלת אחריות.
במשך שנים הם צברו יותר מדי "שעות נתניהו" ולמדו את השיטה: תמיד יש אשם אחר. פעם זה בג"ץ, פעם זה "שונאי החרדים", והשבוע זה המפכ"ל דני לוי. יש מי שחושב שהוא אמור לעשות מה שהחרדים אומרים לו, ופוטרים אותו בלי נימוקים מהוראות בג"ץ.
וכמו בכל כל סיפור טוב צריך- גיבור, קונפליקט דמון או מפלצת מזדמנת.
תנוח דעתנו, הם מעולם לא שילמו ולא ישלמו על הכישלונות שלהם, כי תמיד יש להם את "קלף הג'וקר", הם הרי נבחרו בפינצטה ע"י גדולי ישראל שמשום מה משמש כתירוץ להתנערות מכל אחריות אישית או הצלחה פרלמנטרית כלשהי.
מעולם מצוות 'ויעשת ככל אשר יוריך' לא הייתה כ"כ קשה היד המשלשלת את הפתק בקלפי מעולם לא רעדה כ"כ - וזה לגמרי באחריות של שלוחי דרחמנא דידן.
אבל מה שקרה אתמול בכנסת כבר לא קשור לפוליטיקה מגזרית; זו הייתה נפילה לתהום מוסרית שאין ממנה חזרה.
לפי הפרסום בתקשורת (שלא זכה להודעת הכחשה כלשהי), חברי הכנסת חרדים הניחו בפני ראש הממשלה נתניהו משוואה פוליטית חסרת תקדים.
הם הבהירו כי אם הממשלה לא תקדם את "חוק המעונות" שנועד להבטיח תקציבים בסך כ-700 מיליון שקלים, הם יצביעו יחד עם האופוזיציה בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח השבעה באוקטובר.
האסטרטגיה נשענה על זיהוי נקודת התורפה של נתניהו: החושש לעורו ובצדק מוועדת חקירה בראשות שופט שתחקור את מחדלי הממשלה.
הם הבינו שנתניהו רועד מפחד מוועדת חקירה ממלכתית, והחליטו לסחוט אותו ולהפעיל עליו מנוף לחץ של אנשים 'לגיטימיים'.
והסחיטה עבדה. בתוצאה של 44 מול 37, אושר החוק שקובע שסבסוד המעונות יהיה תלוי רק בתעסוקת האם, בזמן שהחוק עבר, חברי הציונות הדתית נמלטו מהאולם בבושה, לא מסוגלים להסתכל למשפחות השכולות בעיניים.
אחד אפס לנציגים שהעבירו חוק לטובת אברכים בני תורה; רק שבדרך הם דרכו על מאות משפחות השכול שמצפים לעשיית צדק. לא קשה לדמיין מה היה קורה אילו לאותם נציגים היו בני משפחה מאותם קרוב לאלפיים נרצחים, האם גם אז הטבח הנורא ביותר מאז השואה היה הופך לכלי פוליטי זול?
עכשיו נותר לנו רק לשאול: איך הגענו למצב שבו דם יהודי נסחר תמורת חוק או ערך נעלה אחר?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך הגענו למצב שפוליטיקאים חובשי כיפה לוקחים את כאבן של משפחות שאיבדו הורים, ילדים ואחים, ומכניסים אותו לתוך דיל קואליציוני של “תן וקח?
והכי עצוב, כאן הם אפילו לא מחפשים אשמים, למה? כי אחרי שהחוק עבר הציבור שלנו לא שואל שאלות ולא מצפה לתשובות. "כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ".
0 תגובות