בדף היומי מסכת עבודה זרה דף ס’ שנינו בדין יין נסך: גוי שמדד את היין בקנה ולא נגע בו בידו. כל אלו היה מעשה ואמרו: “ימכר”, ור’ שמעון מתיר. אמר רב אדא בר אהבה: “ינוחו לו לר’ שמעון ברכות על ראשו”, מפני ששיטתו היא שיטה חד משמעית: כשהוא מתיר, מתיר אפילו בשתיה, וכשהוא אוסר, היין נאסר אפילו בהנאה.
בספרים מובא לבאר מדוע דווקא את ראשו של האדם. ב"בן יהוידע" (שבת שם) בד"ה ענוותן הלל: “ינוחו לך ברכות על ראשך”. ש“ראשך”, קשור ללשון הפסוק (משלי פרק ו’): “ברכות לראש צדיק”.
כיום מנהג העולם שכאשר מזכירים צדיק מברכים אותו, כפי שכתוב (משלי י"ז): “זכר צדיק לברכה”. וכך נמצא עוד מקומות בש"ס שאמרו: “המקום יהיה בעזרו”.
דין זה מובא בפסיקתא (רבתי פיסקא יב - זכור): “אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם, צריך להזכירו במעשיו; אמר שלמה: זכר צדיק לברכה”. בהמשך נאמר שם שכאשר מזכירים את הרשע, מזכירים לרעה כפי שנזכר אצל עמלק.
השם משמואל (שמות, פרשת תצוה, שנה תרע"א) מסביר שצדיק הוא אדם שהופך את החושך לאור ואת המר למתוק. כלומר, שמצליח לקדש את גופו. על כך נאמר: “זכר צדיק לברכה”, כי ברכה היא מלשון תוספת: אצל הצדיק החלק הגופני מתווסף לחלק השכלי ומתעלה להיות כמוהו. לכן, העובר ליד קברו של צדיק, שבו נמצא גופו הקדוש, צריך להזכירו לשבח.
קרדיט: אוצרות הסופר, הרב דב קדרון
0 תגובות