לומדי הדף היומי, מסכת עבודה זרה דף ס"ח, עסקו השבוע במקרה בו דנה הגמרא על כשרותו של משקה שכר שלתוכו נפל עכבר. סוגיה זו, העוסקת בדיני תערובות ופליטות, מהווה פתח לדיון הלכתי עמוק בשאלת מעמדו של בעל חי שנפל לתוך תבשיל או משקה חם, והאם הוא אוסר את התערובת גם בעודו בחיים.
דעת רבינו ה'חתם סופר' זי"ע בתשובותיו (יו"ד סי' צד) קובעת כי גם בעל חי מפליט ומבליע. דברים אלו באו כתגובה לשואל אשר סבר כי בעל חי אינו מבליע, ולכן אינו אוסר תבשיל חם כאשר נפל לתוכו ונשאר בחיים.
על כך השיב לו החתם סופר באופן חד משמעי: "ואני לא ידעתי מה בכך שהיה בחיים, אי שהה בתוכו זמן הראויה לפליטה ובליעה מחיים או במות לעולם השרץ אוסר". כלומר, עצם היותו בחיים אינו מבטל את איסור הפליטה והבליעה, ואם שהה זמן מספיק, האיסור חל.
לחיזוק עמדתו, מביא החתם סופר מעשה שהיה בפראנקפורט דמיין. תרנגולת פרחה לתוך קלחת חמאה רותחת שעמדה על האש ומתה בתוכה. גאון אחד ומפורסם הורה בתחילה לאסור את החמאה אפילו לגויים, והיא נשפכה ברחובות. אולם, לבסוף הזכירו לגאון כי בשר עוף בחלב מותר בהנאה.
מה משותף לתולעים, מיקרופילם, וסרט הקלטה?
בתגובה מיידית, שינה הגאון את הוראתו, וקבע ש"אי הכי נמי בהנאה מותרת, ולמוכרה לגוי אסורה משום בליעת אבר מן החי דאסור לבני נח". ההסבר המובא בסוגיה הוא כי העוף נפל לקדירה רותחת בעודו בחיים, ופלט בליעות הנחשבות כ"אבר מן החי", איסור החל גם על בני נח, ולא היה שישים כנגד העוף בחלב.
על כך מעיר החתם סופר כי נראה לעין שתחילת ההוראה לא הייתה מטעם "אבר מן החי", והייתה זו כעין שגגה שיצאה מלפני הגאון, אולם השם יתברך הזמין לו תירוץ "לשזביה מכיסופא". מכל מקום, למדים אנו ממעשה זה כי "גם בחי שייך פליטה".
מי היה אותו רב, ומה דעת הפרי מגדים?
בשו"ת 'יד אלעזר' (סי' קכה) להגאון רבי אלעזר איש הורוויץ זצ"ל, שהיה אב"ד בעיר וויען ונינו של בעל ה'הפלאה' זי"ע, נשאל אודות דברי החתם סופר הללו, ובפתח דבריו גילה כי אותו "גאון המורה הזה" היה לא אחר מאשר סבו, הגאון רשכב"ה ה'הפלאה' זצ"ל, וכי זו הייתה השאלה הראשונה שהובאה לפניו בבואו לק"ק פפד"מ.
אולם, לא כולם הסכימו עם גישה זו. עובדה זו, של התרנגולת בחמאה, מובאת גם ב'פרי מגדים' (יו"ד סי' צח שפתי דעת סק"א):
"שמעתי אומרים, שהיה שאלה באיזה קהלה שהתיכו יורה גדולה של חמאה, ופרח לתוכה עוף ומת שם, והיה מבוכה בין הלומדים באשר לא היה ס' נגד העוף". אולם, הוא ממשיך ומבטא את תמיהתו, באומרו: "ואני לא אאמין אם היה זה שאלה כי לדעתי פשוט יותר מביעתא בכותחא שהחמאה אסור באכילה, ומותר בהנאה כדין בשר בחלב עוף המוזכר בסי' פ"ז...".
הרי לנו שה'פרי מגדים' לא אסר את החמאה מטעם פליטת "אבר מן החי". מתוך דבריו, עולה בבירור כי הוא סובר ש"בעל חי אינו מפליט ומבליע". ולכן, לשיטתו, החמאה לא נאסרה אלא בגלל הפליטות שאחרי מיתת העוף, ובמקרה כזה, מדובר באיסור בשר עוף בחלב או איסור נבילה, שאינם אסורים בהנאה ומותר לתתם לנכרי.
0 תגובות