מסכת הוריות, דף ג'
המסכת שלנו עוסקת בפר העלם דבר של ציבור. מדובר במקרה שבו בית הדין הגדול הורה הוראה שגויה, ורוב ישראל צייתו להוראה הזו וחטאו. במצב הזה, בית הדין מביא קרבן, פר העלם דבר של ציבור, אבל הציבור עצמו, כל יחיד ויחיד, לא מחויב להביא קרבן. אולם ישנם מקרים שביה"ד לא חייב להביא את הקרבן, והסוגיא שלנו עוסקת בשאלה, מה יהיה דין היחידים במקרה הזה,.
מצד אחד ניתן לומר שהוא פטור כי הוא עשה עפ"י בית דין, אבל מצד שני הוא עבר עבירה, וביה"ד לא מביא קרבן שיכפר. מסביר ר' חיים מבריסק ששורש המחלוקת הוא האם בעצם כל יחיד חייב קרבן, אלא שפר העלם דבר של ציבור מכפר עליו, ופוטר אותו מחיוב הבאת הקרבן, או שכל יחד פשוט פטור מעיקר הדין, ולא הקרבן שמביא בית דין, הוא שפוטר אותו.
ואולי ניתן להוסיף שיש כאן גם שאלה בשורש החיוב של קרבן חטאת. מצד אחד ניתן לומר שהולכים אחר הכוונה, ובסופו של דבר אותו יחיד ציית לפסק של בית דין, הוא אנוס גמור, ומי שאנוס הוא פטור מקרבן חטאת. או שנאמר ששורש החיוב להביא קרבן הוא מעשה העבירה, ובמקרה שלנו החוטא מודע למעשיו, הוא לא אנוס והוא לא מתעסק, אלא שהוא חושב שזה מותר, ולכן יהיה חייב קרבן חטאת.
0 תגובות