מסכת זבחים, דף לו'
אנחנו ממשיכים לעסוק בסוגיות של פיגול בקרבן. למדנו כבר בדפים הקודמים שאם השוחט או אחד מהעובדים את עבודות הזבח חושב לאכול את הבשר או להקטיר אימורים חוץ לזמנו, ואין עוד מחשבת פסול נוספת, הקרבן הוא פיגול וחייבים עליו כרת.
ובדף שלנו אומר רב חסדא בשם רבינא בר סילא, שאם אותו אדם חשב שהקרבן יאכל מחר, אבל ע"י מישהו שהוא טמא, גם במקרה כזה הקרבן יהיה פיגול. אבל הגמרא דוחה את דבריו ואומרת שכיוון שאכילת טמאים אינה אכילה ראויה, זו מחשבת פסול, ולכן הקרבן לא יהיה פיגול, אלא קרבן פסול, ולא יהיה בו כרת.
חזרה ללחימה עצימה בעזה? חילול השם באירוע של בחורי הישיבות - ותביעה ייצוגית על רעש מביך
מקשים כאן התוספות מסוגיא שלמדנו לעיל בדף לא. שם אמרה הגמרא שאם אדם חשב שביום למחרת יאכלו כלבים את הבשר, שם הקרבן כן מתפגל, שכן אכילת כלבים נקראת אכילה, כמו שכתוב בפסוק "ואת איזבל יאכלו הכלבים בעמק יזרעאל", אם כן שואלים התוספות, מדוע אכילה של טמאים נחשבת לאכילה יותר גרועה משל כלבים? ומתרצים התוספות שאכילת הטמאים נחשבת לגרועה יותר כיוון שאדם טמא פוסל את הקודש בנגיעה, ממילא המחשבה שמחר יאכלו טמאים, כוללת גם מחשבה לפסול את הקרבן עוד לפני שהוא יאכל.
תירוץ נוסף לשאלת התוספות מצאנו באחרונים, שמסבירים שאכילה של טמאים זהו מעשה של איסור בקרבן, הרי אסור לטמא לאכול קרבנות, ממילא זו מחשבה שפוסלת את הקרבן, אבל הכלבים לא הוזהרו שלא לאכול קרבנות.
0 תגובות