מסכת זבחים, דף נו'
בדף שלנו מביאה הגמ' בשם ר' יצחק בר אבודימי שמהפסוק "ביום הקריבו את זבחו, יאכל" שדם שלא נזרק ביום, נפסל בשקיעת החמה. ולכאורה קשה: הרי הדין ששחיטת קדשים וזריקת הדם נעשים רק ביום, נלמד במשנה מפורשת במסכת מגילה, וזה נלמד מפסוקים אחרים, אז אם כן מה בא לחדש ר יצחק בר אבודימי? איזו דרשה נוספת לומדים מהפסוק "ביום הקריבו את זבחו"?
רש"י כתב שהלימוד הוא שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד, ולא תועיל הלנת הדם בראש המזבח", זאת אומרת שרש"י מסביר כך: את עצם הדין שלא ניתן לזרוק את הדם בלילה אנחנו כבר יודעים, אבל כן ישנה דרך שיכולה להכשיר את הדם לזריקה למחרת. איך? היה מקום לומר שהדם נפסל משום שבלילה הוא לא ראוי לזריקה - ולמחרת בבוקר הוא כבר נפסל בלינה.
אבל, אם יקרה מקרה והדם יהיה כל הלילה על המזבח, אז הוא לא יפסל בלינה, ואולי יהיה ניתן לזרוק אותו ביום למחרת? לכן בא ר' יצחק בר אבודימי לחדש, שגם אם הדם לא נפסל מחמת הלינה, הוא נפסל בשקיעת החמה מטעם אחר - כי זריקת הדם צריכה להיעשות ביום שחיטת הקרבן.
0 תגובות