זבחים קטו-
במשנה בסוגיה שלנו למדנו שעד שהוקם המשכן, עבודת הקרבנות היתה נעשית ע"י הבכורות, ובדף שלנו מביאה הגמרא שזו בעצם מחלוקת תנאים. ישנו פסוק במעמד הר סיני " וגם הכהנים הניגשים אל ה' יתקדַשו" , זאת אומרת, שגם הכהנים שרגילים להיות קרובים יותר לה', צריכים להתרחק מההר, ונחלקו התנאים מי הם אותם כהנים, רבי יהושע בן קרחה אומר, שאלו הבכורות, הם היו הממונים על הקרבת הקרבנות, אבל לדעת רבי, הפסוק פונה לנדב ואביהוא, הם כבר התכהנו, והם היו הממונים על הקרבת הקרבנות.
בספר 'כתבי משה' הסביר לפי הגמרא הזו מדרש פליאה. במדרש כתוב שבשעה שנכנסו חוטי אש לחוטמם של נדב ואביהוא, ענו שרפי הקודש ואמרו 'השיבנו ה' אליך ונשובה'. מה ההסבר במדרש הזה? מסביר בכתבי משה כך: הרי חז"ל אמרו שלפי שחטאו הבכורים בחטא העגל, הקב"ה בחר בלויים שלא חטאו. אבל זה מסתדר רק לפי השיטה שבמעמד הר סיני, הבכורות היו ממונים על העבודה, אבל לדעה שאלו היו נדב ואביהוא, אם כן הם לא חטאו בעגל, ולא שייך לומר שזו הסיבה שהקב"ה החליף את הבכורות בכהנים.
אם כן, צריך לומר כמו שאומרת הגמרא במסכת ע"ז דף ד, שבני ישראל באמת לא חטאו בעגל, אלא זה היה רק להורות תשובה. ואם כן מובן המדרש, היכן מצינו שהוזהרו נדב ואביהוא שלא להתקרב יותר מדי? בפסוק "וגם הכהנים הנגשים אל ה'", והפסוק הזה מלמד אותנו שהם היו כהנים כבר במעמד סיני, ואם כן בני ישראל לא חטאו בעגל אלא כדי להורות תשובה, לכן כשראו שרפי הקודש שהם נענשים פתחו ואמרו ' השיבנו ה' אליך ונשובה'.
0 תגובות