מסכת מנחות, דף מד
בדף שלנו מובא הסיפור על אותו אדם שנכשל כמעט בעבירה חמורה, אך ברגע האחרון באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, ובזכותן הוא עצר ועמד בניסיון. על המעשה הזה אומר רבי נתן בברייתא יסוד חשוב: "אין לך כל מצווה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא, וצא ולמד ממצוות ציצית".
האדמו"ר מטאלנא הקשה על הגמרא הזו קושיה: איך ניתן לקרוא למצוות ציצית "מצווה קלה"? הרי הגמרא במסכת עבודה זרה אומרת שמצווה קלה זו מצווה שאין בה חיסרון כיס, כמו סוכה או שילוח הקן. במצוות ציצית, לעומת זאת, דמי התכלת היו יקרים מאוד. ויותר מזה,, הגמרא בדף הקודם קובעת שציצית שקולה כנגד כל המצוות כולן, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם". אז אם היא שקולה כנגד התורה כולה, ברור שזו מצווה חמורה ולא מצווה קלה.
בספר "שפת אמת" יישב את הקושיה בתירוץ נפלא - רבי נתן לא התכוון לעצם החובה להטיל ציצית בבגד, אלא להנהגה המיוחדת של אותו אדם. בספר חרדים מובא שאחד מענפי המצווה הוא להסתכל בציציות בכל זמן הלבישה, לקיים "וראיתם אותו". אותו אדם לא הסתפק רק בלבישה, אלא הידר להסתכל בציציות ולנשק אותן בכל עת. הפעולה הזו, של ההסתכלות והחיבור הרציף למצווה, היא זו שנקראת "מצווה קלה". אין בה חיסרון כיס, והיא אינה מעכבת את עצם קיום המצווה. אומר רבי נתן: דווקא בגלל שאותו אדם הידר באותו ענף קטן וקל, הציציות באו וטפחו על פניו והצילו אותו מן החטא.
זהו כוחה של מצווה קלה; ההקפדה על הפרטים הקטנים והחיבוב שלהם, יכולים להעניק לאדם את הכוח לעמוד בניסיונות הגדולים ביותר.
0 תגובות