פנינת הדף

התאווה שמשבשת את השכל: מדוע החליט מרן "לסטות" ממנהגו?

מהו שורש מצוות התפילין לפי הרמב"ן וכיצד ייתכן שהלב נחשב למשכן המחשבה | מדוע חרג השולחן ערוך ממנהגו והדגיש את כוונת המצווה | ומהו המנגנון הפסיכולוגי העמוק שמאפשר לאדם להגיע לאמונה ישרה ונקייה מתאוות | פנינת הדף היומי בהגשת הרב אסף רצון • צפו

פנינת הדף היומי מתוך "דבר ראשון"
פנינת הדף היומי מתוך "דבר ראשון"| צילום: צילום: כיכר השבת
פנינת הדף היומי מתוך "דבר ראשון" (צילום: כיכר השבת)

מסכת מנחות, דף לה

כתב הרמב"ן בביאור טעם מצות התפילין, ששורש המצווה הוא להניח את כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש, כנגד הלב והמח שהם משכנות המחשבה. והדברים צריכים ביאור, שהרי משכן המחשבה נמצא במח, אז איך כתב הרמב"ן כי הלב הוא משכן המחשבה.

ובכן, גם בדברי השולחן ערוך מצאנו דבר יוצא דופן. השולחן ערוך הוא הרי ספר הלכה וכמעט שלא הוזכרו בו טעמי המצוות, אך בהלכות תפילין חרג מרן ממנהגו וכתב את הכוונה הנצרכת בשעת המצווה - שיכוון בהנחתם לשעבד להקב"ה את הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותיו. וגם כאן צ"ב, היכן מרומזת הכוונה הזו בפסוק שנאמר בתפילין "למען תהיה תורת ה' בפיך"?

ביאור הדברים מופיע בספר קובץ שיעורים של הרב אלחנן וסרמן, שם הוא שואל איך ניתן לצוות על אמונה, הרי אם האדם מכיר באמת אין צורך לצוות אותו, ואם הוא לא מכיר, הרי הוא אנוס בדעתו. אלא שעיקר מצוות האמונה היא האזהרה להכניע את הרצונות והתאוות כדי שהשכל יהיה חופשי מנטיות הלב. האיבר השולט על הרצונות הוא הלב, והרצון הקטן ביותר יכול להשפיע על השכל ולשכנע את הדעת להטות את המסקנות כפי התאוות.

אם כן יוצא  שהלב הוא "מקור כל הכוחות", והוא זה שקובע אם המחשבה במוח תהיה ישרה או עקומה. לכן הקדימה התורה את הנחת התפילין של יד, שהם כנגד הלב, לתפילין של ראש. כדי שנשעבד תחילה את מרכז התאוות, ורק לאחר מכן ניתן להגיע לשעבוד של המוח ושל המחשבה אל האמת.  

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד בהדף היומי: