מסכת מנחות, דף לה
כתב הרמב"ן בביאור טעם מצות התפילין, ששורש המצווה הוא להניח את כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש, כנגד הלב והמח שהם משכנות המחשבה. והדברים צריכים ביאור, שהרי משכן המחשבה נמצא במח, אז איך כתב הרמב"ן כי הלב הוא משכן המחשבה.
ובכן, גם בדברי השולחן ערוך מצאנו דבר יוצא דופן. השולחן ערוך הוא הרי ספר הלכה וכמעט שלא הוזכרו בו טעמי המצוות, אך בהלכות תפילין חרג מרן ממנהגו וכתב את הכוונה הנצרכת בשעת המצווה - שיכוון בהנחתם לשעבד להקב"ה את הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותיו. וגם כאן צ"ב, היכן מרומזת הכוונה הזו בפסוק שנאמר בתפילין "למען תהיה תורת ה' בפיך"?
ביאור הדברים מופיע בספר קובץ שיעורים של הרב אלחנן וסרמן, שם הוא שואל איך ניתן לצוות על אמונה, הרי אם האדם מכיר באמת אין צורך לצוות אותו, ואם הוא לא מכיר, הרי הוא אנוס בדעתו. אלא שעיקר מצוות האמונה היא האזהרה להכניע את הרצונות והתאוות כדי שהשכל יהיה חופשי מנטיות הלב. האיבר השולט על הרצונות הוא הלב, והרצון הקטן ביותר יכול להשפיע על השכל ולשכנע את הדעת להטות את המסקנות כפי התאוות.
קללה חריפה בשידור: אורן חזן פותח הכל על הסרטון שהתפוצץ והאח החרדי
אם כן יוצא שהלב הוא "מקור כל הכוחות", והוא זה שקובע אם המחשבה במוח תהיה ישרה או עקומה. לכן הקדימה התורה את הנחת התפילין של יד, שהם כנגד הלב, לתפילין של ראש. כדי שנשעבד תחילה את מרכז התאוות, ורק לאחר מכן ניתן להגיע לשעבוד של המוח ושל המחשבה אל האמת.
0 תגובות