מסכת זבחים, דף קטז' -
בסוגיא שלנו מובא שאמו של מלך פרס שלחה קרבן לרבא, וביקשה שיקריבו אותו לשם שמים, ואכן רבא הורה לתלמידים לעשות כך. מצד שני למדנו במסכת בבא בתרא שכשאמו של מלך פרס שלחה ארבע מאות דינרים לצדקה, לא רצו לקבל ממנה, עד שבסופו של דבר, משום שלום מלכות הסכים רבא לקבל את הכסף וחילק אותו לעניי עכו"ם. ומה הטעם שם? הוכיחה שם הגמרא מפסוק שרק כשיכלו הזכויות של העכו"ם, אז תבוא גאולה לישראל, ממילא אין לנו אינטרס להרבות להם זכויות של צדקה.
נשאלת השאלה, אם כן מה ההבדל בין צדקה שלא רוצים לקבל מהם, לבין קרבנות שכן מקבלים? תירץ בספר הגהות אשר"י שהצדקה מכפרת, ולכן אין לקבל מהם, זה מוסף להם זכויות, אבל נדרים ונדבות לא באים לכפר, ולכן מותר לקבל מהם.
בספר חסד לאברהם הוסיף, שמה שאסור לקחת מהם צדקה, זה רק באופן שהגוי נותן לשם צדקה ממש, אבל אם הוא נותן לשם מטרה מסויימת, כגון על מנת שיחיה בנו, או כדי להצליח בעסק, אז יהיה מותר משום שמוכח במסכת ראש השנה , שאצל הגויים מעשה כזה לא נחשב להם לצדקה, לעומת ישראל, שאם הוא נותן צדקה, אפילו אם הוא מתכוון בנוסף גם לתועלת כלשהי, נחשב לו המעשה למעשה של צדקה.
0 תגובות