זבחים קכ'
בדפים האחרונים של המסכת אנו עוסקים בהבדלים בין הקרבת קרבן בבמה קטנה, במה שכל אחד היה עושה לעצמו בזמן היתר הבמות, לבין במה גדולה, שזו במת ציבור שהיתה במשכן, בגלגל, בשילה, בנוב וכמובן בבית המקדש.
אחד ההבדלים נעוץ בכך שבבמה קטנה לא היה פסול יוצא. ז"א שבבמה גדולה היה מקום מסוים, היו קלעים, היו חומות של עזרה, היה מקום מוגדר איפה מקריבים, ולהיכן אסור שיצא הקרבן, אבל בבמה קטנה, שכל אחד היה בונה לעצמו, לא היה תחום מוגדר, ולכן הקרבן לא יכל להיפסל ע"י יציאה ממקומו.
בדף שלנו מסתפקת הגמרא, אולי כיון שאין פסול של יוצא במקום, אויל גם אין פסול של יוצא בזמן, אולי בבמה קטנה לא צריך להקפיד על זמן אכילתו של הקרבן כמו יון ולילה בקדשי קדשים, או שני ימים ולילה אחד בשלמים וכולי, ולמסקנה אומרת הגמרא שגם בבמה קטנה צריך להקפיד על הזמן, כיון שהזמן הוא ממש חלק מהקרבן עצמו, כמו שרואים שפיגול של חוץ לזמנו חייבים עליו כרת, והוא חמור הרבה יותר מאשר חוץ למקומו. מדוע באמת פסול הזמן חמור יותר מפסול המקום?
אולי ניתן לומר שנושא הזמן חשוב מאוד בעבודת השם, כיון שלפעמים ישנה התלהבות, במיוחד הנושא של קרבנות שזה שיא של קירבה בעבודת ה', ויש חשש להתלהבות מאוד גדולה אבל חד פעמית, לכן התורה אומרת לנו לתחום את זה בזמן כמו שכתוב, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה ביו הערביים, החזרתיות וההקפדה על זמנים, זה מה שמביא לשלימות העבודה.
0 תגובות