מסכת מנחות, דף צח'
בדף שלנו אומר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך, והוא מביא ראיה מכך שמשה רבינו חלק כבוד לפרעה, ור' יונחן מביא ראיה מכך שאליהו הנביא חלק כבוד לאחאב ורץ לפניו, משום כבודה של מלכות,. ובאמת, בקהילות רבות היה בעבר מנהג קבוע, לצאת לקראת מלך או מושל המגיע לעיר עם ספרי תורה, כביטוי עמוק של כבוד והערכה.
בעקבות כך, דנו הפוסקים בשאלה מה יקרה כאשר המלך מגיע לעיר דווקא בשבת, במקום שאין בו עירוב? האם מותר להוציא את ספר התורה לרשות הרבים כדי לקבל את פניו? מצד אחד, יש כאן איסור הוצאה בשבת, אך מצד שני, קיים הצורך לחלוק כבוד למלכות ולמנוע איבה כלפי הקהילה היהודית.
בספר 'בית לחם יהודה' הביא בשם הרדב"ז, שבמקומות שבהם נהגו לצאת עם ספר תורה לקראת המלך, יש להשתדל לעשות זאת באופן שיצמצם את איסור הטלטול ככל הניתן. למשל, להוליך את הספר פחות פחות מארבע אמות, כך שלא תתקיים מלאכת הוצאה גמורה מהתורה. פתרון נוסף שהוצע הוא שהספר יובל על ידי נכרי, ואין בכך זלזול בכבודו של הס"ת, כיון שזהו כבודו האמיתי של ספר התורה, הוא שלא יחוללו בגללו את השבת.
גם ב'כתב סופר' דן במקרה שבו מלך היה אמור להגיע לקהילה ביום הכיפורים. והוא פסק שמכיקר הדין לא אמורים להתיר, אלא שזו הוראת שעה שמותר לצאת לקראתו עם ספר תורה, כיון שחכמים התירו איסורי דרבנן במקום שיש בו צורך גדול של כבוד המלכות, אבל הוסיף שלא יוציאו ע"י נכרי, כיון שיש בזה זלזול בס"ת, אלא יוציאו ע"י קטן.
אנחנו רואים כאן את האיזון העדין שהתורה דורשת מאיתנו. מצד אחד, החובה להכיר בכבודה של מלכות ולנהוג בהתאם, ומצד שני, הידיעה שקדושת השבת וההלכה הן מעל לכל שיקול אנושי. הגמישות ההלכתית קיימת, אבל היא תמיד נמדדת מול גדרי השבת וכבוד התורה.
0 תגובות